לפני כשנה, בעקבות סערה ציבורית ופוליטית, הובסה יוזמה שהשמאל הפרוגרסיבי עוסק בה זה שנים מספר לאימוץ 'אמנת איסטנבול' בישראל, אמנה שסוקרה בהרחבה בגיליון 12 של "עכשיו מגזין".
משנגוז חלום אימוץ האמנה, המשיכו הארגונים הפמיניסטיים לחוקק חוקים פרטניים ברוח האמנה. אחד החוקים הללו הוא הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה המכונה "חוק איזוק אלקטרוני".
הצעת החוק עוסקת במקרה שבו בית המשפט מטיל צו הגנה המרחיק מהמתלונן את האדם שנטען כי הוא אלים. לפי הצעת החוק, בית המשפט יוכל במקרה של חשש ממשי להפרת הצו או בשל סכנה גבוהה הנשקפת מאותו אדם, לרבות עבירת אלימות במשפחה או הפרת צווים קודמים, להטיל עליו נוסף על צו ההרחקה גם פיקוח אלקטרוני.
3+פיקוח אלקטרוני משמעו ענידת צמיד פלסטי על רגלו של המורחק. הצמיד מקושר למרכז ניטור פרטי העוקב אחר תנועתו של האזוק ומתעד אותה. במקרה של חריגה מהמרחק המותר לאזוק, ניתנת התראה על הפרת צו, וזו תגרור התערבות גורם אזרחי בהגנה על המתלונן וגורם משטרתי לצורך טיפול בפן הפלילי של הפרת צו ההרחקה.
הצעה זו נדחתה ברוב של חמישים וחמישה חברי כנסת נגד ארבעים ושבעה. ח"כ מירב כהן ממפלגת יש עתיד, לשעבר השרה לשוויון חברתי, נאמה בכנסת בעקבות דחיית הצעת החוק וקבעה בנאומה: "נשים נרצחות בישראל, וזו מכת מדינה". עוד אמרה באותו נאום כי הטענה שגברים חיים תחת אלימות לא פחות מנשים היא טענה שקרית.
ישראל היא אחת המדינות הבטוחות בעולם לנשים – שמינית בדירוג כלל מדינות העולם. כמו כן בעשור האחרון יש ירידה ניכרת בשיעור רצח נשים בישראל לעומת העשורים הקודמים. חשוב גם להדגיש כי הגדרת רצח נשים "תופעה" אינה הגדרה מדעית אלא פופוליסטית, שכן מספר הנשים הנרצחות נמוך בממוצע רב-שנתי: עשרים וארבע נשים לעומת מאה ושלושים גברים (שנתון המשטרה). הוא גם נמוך ממספר ההרוגים בתאונות דרכים (348 איש). האם תחום מניעת אלימות במשפחה חשוב יותר משאר התחומים שיש בהם ריבוי נרצחים והרוגים?
3+מתקרב לקורבן
האיזוק האלקטרוני נועד על פי הדין הפלילי לשמש חלופת מאסר או מעצר. הוא מיושם באסירים המדורגים במקום נמוך בסולם המסוכנות, כלומר באנשים שאינם מסוכנים. זהו מכשיר שנועד מחד גיסא להקל את העומס על בתי המאסר ולהפחית מהעלויות הגבוהות הכרוכות בכליאה או במעצר, ומאידך גיסא לאפשר בסוף תקופת העונש התחלה של הליך שיקומי. כלואים שנמצאו מתאימים לאיזוק מועברים לשהייה במסגרת ביתית או קהילתית וזוכים לשיקום בפיקוח שירותי הרווחה. כלוא שמשתתף בתוכנית והפר את תנאי האיזוק, מוחזר לכלא.
מקדמי הצעת החוק מבקשים בלי משים לשנות את מטרתו של האיזוק, שהרי בהצעה לא מדובר באדם שנשפט והוכרע דינו לשבת במעצר או במאסר, ומניחים שהאיזוק ימנע רצח.
ואולם יש כאן טעות בהבנת הלך הנפש של הרוצח. אדם אלים המבקש לרצוח מישהו עושה זאת בכוונה ובנחישות אף שהוא יודע מה מוטל על הכף. משום כך איזוק אלקטרוני לא יעצור את הרוצח, כפי שלא עוצרת אותו הידיעה שהוא עתיד להישפט ולהיכלא על מעשיו. רוצח בעל כוונה עלול בפעולה פשוטה לחתוך את האזיק האלקטרוני, לסכל את המנגנון היקר הזה ולבצע את זממו.
יתרה מזאת, לפי הצעת החוק שנפלה יש לשער שמקרי הרצח רק יתגברו, כיוון שעל פי הצעת החוק, וכפי שטרחה ח"כ כהן להדגיש מעל בימת הכנסת, לאותו עבריין שמתקרב לקורבן תינתן התראה על הסגת גבול המרחק המותר. כלומר, בעזרת האזיק האלקטרוני ידע העבריין שהצליח להתקרב לקורבן שלו: התראה כזו רק תגביר את הסיכון לביצוע העבירה שהאיזוק התיימר להגן מפניה.
ועוד, לפי הצעת החוק, הגברים שיידרשו לאיזוק אלקטרוני הם מי שיש נגדם צו הגנה. ואולם בדיקת הרקע של הנשים המעטות שרצחו אותן בישראל בני זוגן (כתשע נשים בממוצע בשנה) מעלה כי רובן לא היו מוגנות בצו הגנה. המסקנה מכך היא כי כנראה מצבי הסיכון ברצח בני זוג אינם ניתנים לחיזוי מראש. אם כן, האיזוק המוצע לא היה מונע את רציחתן וגם לא יפתור בעיה זו בעתיד.
חוק האיזוק האלקטרוני אינו רק בלתי יעיל אלא גם מיותר. מעשרת אלפים צווי הגנה שניתנים בישראל בשנה, כשבע מאות תלונות בלבד מוגשות על הפרת הצו הזה, שבעה אחוזים, אף שהפרת צו הגנה היא עבירה פלילית שמשטרת ישראל חייבת לאכוף באופן מיידי. יש לבדוק כמה כתבי אישום והרשעות ניתנו נגד מי שנטען עליהם כי הפרו צו הגנה, אך לדאבוננו מידע כזה לא נבדק טרם הוגשה הצעת החוק.
חלופת בן גביר
בעודי כותבת את המאמר הזה פורסם בתקשורת כי הממשלה עצמה תגיש הצעת חוק חדשה בהובלת השר איתמר בן גביר, חלופה להצעה המתוארת לעיל. מטרת מנסחי ההצעה הממשלתית, לפי האמור בפרסומים, הייתה לתקן את הכשלים שנפלו בהצעה הקודמת, אולם מעיון בהצעה הממשלתית עולה כי למרות כוונתה הטובה גם היא צועדת בנתיב דומה לשל קודמתה.
3+ניקח לדוגמה את התנאים להטלת צו איזוק: ההצעה הזו, שכיוונה לצמצם את האוכלוסייה שעלולה להיפגע מהאיזוק, אכן התנתה מתן צו האיזוק בשלושה תנאים שאחד מהם חייב להיות הרשעה קודמת, דבר שלא היה בהצעה הראשונה. אולם שלא כבהצעה מטעם האופוזיציה, הצעת הממשלה הרחיבה את סוג ההרשעה. כך נוצר מצב שמי שהורשע בעבירות שאינן קשורות כלל לתחום האלימות במשפחה, ואפילו ללא מגבלת התיישנות לעבירה, יהא מועמד לאיזוק.
כמו כן הוספה בהצעה הנוכחית חלופה בדמות "קיומו של כתב אישום מבוסס ראיות" נגד המועמד לאיזוק. חלופה זו בעייתית לנוכח הפער בין קיומם של כתבי אישום לבין שיעורי ההרשעה בפועל הנמוכים (שמונה אחוזים בלבד) שתוארו לעיל, ועלולה לכלול ציבור שאינו בעל מאפיינים עברייניים. שתי תקלות אלו עלולות להגביר את תופעת תלונות השווא.
עוד בעיה קשה היא שההצעה הנוכחית, שיכלה לפתור את הבעיה הקשה של תלונות השווא שהוצגה לעיל, מתעלמת ממנה לחלוטין ולא כללה בה את המתבקש: פיצוי עונשי נגד מתלונני השווא. על כן אין מנוס מלהרים גבה ולשאול את השאלה המתבקשת: כיצד הגענו למצב שממשלה שמצפים ממנה לבלום את התפשטות הפרוגרס והפמיניזם הרדיקלי ממשיכה באותו כיוון?
