30 שנים חלפו מאז ההופעה הראשונה של גאנז בישראל. אתמול לעניות דעתי התקיימה האחרונה. מעל שש ריבוא פקדו אתמול את איילון ופארק הירקון בהתאמה. ומוזיקה בכוחה גם לשבר חומות. דתיים, חילונים, זוגות מכל המנים וטף שבאו בהוראת הוריהם לספוג מעט תרבות. הפקה מושלמת ללא מכות. איך אני אוהבת שהדת הזו (הידועה בשם מוזיקת רוק משובחת) מאחדת. בשביל דברים כאלה אני חיה.
וכשהלהקה שגרמה לי להתחיל ללמוד לתופף מגיעה אליי, אגיע גם אני אליה. רומנטיקה בצד, לצערי וכידוע, אף הפקה טובה לא תוכל לעזור אם הילד לא יכול לשיר.
9+
9+ליאורי (החברה העומדת לצידי ונכנעה למכבש לחציי) ואני מעולם לא דמיינו שנמצא את עצמנו בהופעה של גאנז אנד רוזס שוכבות על הארץ, מנשנשות צ'יפס ומשלימות פערים. ועוד הרבה שנהגו כמונו. אם גאנז לא היו גאנז אף אחד לא היה מסכים לזה. אקסל זייף ברמות חדשות שהעוה"ז עוד לא ידע.
לעתים הרגשנו תיירות תועות שנכנסו לאיזה בר שכוח אל בדרום וירג'יניה כדי לשתות משהו קר בלב מדבר. והלהקה, חברים של הבעלים, מנעימה לשוהים את זמנם. הוא חייב להם והם חייבים לו. ווין ווין סיטואיישן. אחרי מעט סימני חיים כדוגמת Welcome To The Jungle ו- Live And Let Die ולמי אכפת מחולצות כשאתה שר ככה, נשמה. אוף, די.
20:48 – Time Of Death
שיא השירים שאף אחד לא מכיר, הכול מתפורר, הקהל מתפזר ומסת אנשים מתחילה לעזוב את הפארק. ובעוד הם מתעקשים להמשיך כך, ליאור ואני בודקות בסטליסט היכן אנו עומדות בתוך כל שירת הברבור הזו.
9+
9+מובן שהגיל ושנים של רוק אנד רול עשו את שלהם, זה שהם בחיים בגיל מופלג שכזה, זה כבר נס. שלא לדבר שמדובר בשלושה חברי להקה מקוריים שעדיין חיים (אך כבר אינם בועטים) וזה כבר נס כפול. לא זכינו לזה כלל בקהילת הרוק המדשדשת. אז לא לדאוג, ההיסטוריה ישנה. ואיזה כיף שדאף מקאג עדיין עושה לי את זה.
אבל בחייאת, תנו לי שעה אחת טובה ולא שלוש כאלה. יש גבול לכמה סלאש יכול להציל את המצב. וגם הוא – מוכשר ככל שיהיה – Know when to stop!
אף פעם לא ארגיש בנוח לקום ולעזוב באמצע הופעה. מבחינתי זה נמצא ברשימת הדברים שלא עושים. לא מכבד. ובאותה השעה אני צופה באנשים עוזבים במבט שפל ומאוכזב אל עבר רכבות אחרונות ובייביסיטר ישנה. אני מאוכזבת ועצובה איתם, חושבת, בטוח יש כאן אנשים שהגיעו ממצפה רמון, טירת צבי וראש הנקרה. יש כאן חיילים שהשיגו "מיוחדת", בני נוער והורים שחסכו שקל לשקל כי הם חייבים את זה למתבגר שבהם, ליאורי היא עוד מורה בישראל שלא יכלה להרשות לעצמה כרטיס, מה עם כל אלו שלא קיבלו כרטיס חינם?
9+
9+הלו, יש פה אנשים שהודיעו מראש לבוס כי יהיו חולים. ובכלל, כמה יוצא לך לרקוד ובצדק כשאתה מנכ"ל חברת הייטק תפוס ומדוכא? לא הרבה. ואז זה. מה אומר ומה אגיד? לא מכבד. גם אם אתם גאנז. אני בטוחה שהם ראו. וואלה, צדקו כל גבעות הקמצנים. מזל שלא שילמנו. את Civil War הוא מוצא לנכון להקדיש לאוקראינה, כאילו אין לנו פה מלחמות משלנו. יאללה חבל.
21:17 – אחד המרגשים והאהובים עליי ביותר – This I Love
כאן שלפתי לראשונה את הנייד. ברוך בורא הסלאש הזה שדרש תיעוד. כפרה עליך כמו סופרמן בא להציל את המצב. מצייץ עלינו בעברית יא שימדורה. אבל אז אקסל שוב הפריע עם הקטע הזה שהוא חייב לשיר. פתאום ממש לא נעים לי שזה מתועד. העיקר שגוגל יזכיר לי עוד שנה.
9+
9+לפני שש שנים (בהופעה לגמרי אחרת, שעד היום אזכר בה בחיל והתרגשות) הוא ניגן סולו מושלם מהסנדק. הוא עדיין שמור לי בנייד. הפעם אאלץ להסתפק בזה. אחריו הופיע Patience הקסום עם כושר שריקות שבמפתיע נותר מרהיב ומרגש.
21:25 – דילן מציל את המצב גם מהגולה עם Knocking' On Heaven's Door
21:38 – Sweet Child O Mine האהוב סוף סןף הגיע.
אנשים החלו להראות סימני התאוששות. אפילו אנחנו. השיר הזה שימש אותי כצלצול בכיתה י"א. סוף סוף קצת נוסטלגיה.
אבל ויליאם, אוי ויליאם. הוא חירב כל חלקה טובה. ניסה להגיע לגבהים לא לו. לפחות לא עכשיו. עשית היסטוריה, כפרה. הכול בסדר. אל תקלקל. בחיי שהיו רגעים שפיללתי לפלייבק כמו ששמחתי על קטעים אינסטרומנטליים, כי גיטרה ופסנתר מכוונים לפני הופעה ולא מזייפים ככה. אומרים שהם בעלי מודעות. זה היה מביך.
בשורת המחץ "Where Do We Go Now?" (לחובבי עובדות מעניינות– את השורה הזו מלמל אקסל כשעבדו על השיר, כחלק ממשפטים שממציאים כדי למלא את החלל הריק מבחינת מילות השיר. כאשר הלחן ישנו – אך המילים אליו עוד לא נמצאו. יש בתים ותזה, אך השיר עוד לא שלם.
9+אז בסופו של דבר ובעצתו של המפיק – אותה השורה נשארה כחלק מהותי מהשיר). עניתי לליאור – HOME. וגם אנחנו, עוד מעט. שבו בבית, שחקו ברידג' ותמשיכו לעשות כסף ממארצ'נדייז. לפרוש בשיא כבר לא תוכלו, כי כמו אצל שלמה ארצי – הוא כבר עבר. אז לכל הפחות עכשיו. וצריך לומר שזה בסדר. זה הטבע. תגיד תודה שזה לא Nursing Home, כי בדיחות סבא בזמן הצגת חברי הלהקה, כבר יש.
21:45 – רומנטיקה באוויר עם November Rain
תודה לאל על הסולם המקורי עליו אקסל הצליח לשמור ועל זה שהוא עדיין יודע לנגן יפה ועל סלאש כמובן שכבודו במקומו ושום תודות ותשבחות לא יכסו את האהבה.
מה היינו עושים בחיים הללו ללא חסד נעורים? תודה לכם על מה שהייתם. תודה שבזכותם חיבקתי את ליאור וגם את בלה שהגיחה מולנו פתאום. גם ההופעה הגרועה ביותר היא היסטורית. בטוב וברע אנחנו אתכם. ככה זה באהבה.
