"בית"ר ירושלים מחזיקת גביע המדינה בכדורגל לשנת 2022/23!", כמה שאנו, אוהדי בית"ר ירושלים חיכינו לשמוע את המשפט הזה. ליתר דיוק, 14 שנות בצורת הסתיימו אמש עם פרץ התרגשות כמוהו לא נראה זמן רב בכדורגל הישראלי ולמען האמת, אחרי אירועי אמש, אולי טוב שכך.
לפני שנדבר על הכאוס האדיר רגע לפני הנפת הגביע, חשוב לזכור את האירוע המרכזי שלשמו הגענו – גמר גביע המדינה. כל אוהד בית"ר קם באותו בוקר עם פרפרים בבטן והתרגשות שיא, לי אישית התווספו גם חרדות/לחץ/חשש/פחד ומה לא.
אם לומר את האמת, הגעתי לגמר הכי פסימי בעולם, אולי מתוך הרגל או מתוך תקווה שאם חלילה המשחק יגמר בהפסד, זה לא יהיה מר עד כדי כך.
4+אז כמובן, כיאה לאירוע המרכזי של היום, לקחתי יום חופש ויצאנו בשעות הצהריים מהבית במרכז הארץ ונסענו קרוב לשלוש שעות בפקקים. כל הדרך שמענו שירי נוסטלגיה של בית"ר ירושלים: "עד האור הבא", "מי שלא קופץ אדום", "הפרח בגני" וקינחנו ב-"שבחי ירושלים" שהכניס אותנו הכי טוב שאפשר לאווירה בסמי עופר.
וגם בסמי עופר, ראינו אלפי אוהדים נרגשים, שכל כך רוצים לחייך, וכמה שמגיע להם לחייך! האוהדים שהולכים עם הקבוצה באש ובמים, בתקופה הטובות יותר והטובות פחות, האוהדים שתמכו גם כשלא היה ברור האם בכלל תהיה קבוצה לאחר הסתבכות הבעלים לשעבר, בעיות התקציב והחשש מירידה לליגה א', כל זה לא עצר את אוהדים בשחור-צהוב לתמוך בקבוצה שהם כל כך אוהבים, בכל זאת לא סתם אומרים, מ-1936 ולתמיד. וכמו שאמר המשורר: "זר לא יבין זאת".
4+כשניקולסקו כבש את השער הראשון נשמעו שאגות שמחה בסמי עופר שלא היו מביישות גם את אוהדי מכבי חיפה כשהניפו השבוע את צלחת האליפות. השער השני כבר נתן את ההרגשה שהפעם זה שלנו, אך אני, עדיין נשאר אני, עם האופי הפסימי כזכור לכם, ועדיין לא יכול לחגוג. אך ככל שהזמן עבר והגענו לדקה ה-90, היה כבר אפשר לחוש את החגיגות, את ההתרגשות וכבר לדמיין את שריקת הסיום.
ואז הגיע ירדן שועה שנעץ את המסמר האחרון שקבע את תוצאת המשחק וגרם לאלפי האוהדים שהגיעו לסמי עופר ולכל מי ראה מהבית ולא זכה לרכוש כרטיס לשמוע את המשפט אותו לא שמענו מאז שנת 2009: "הגיע נוסע לירושלים!"
וזהו, ברגע אחד כל החששות, הפחדים, החרדות התחלפו בשאגות שמחה, בחיוך מאוזן לאוזן, בפרץ התרגשות שכמוהו לא חוויתי זמן רב ואני מאמין שגם אוהדי בית"ר לא חוו בשנים האחרונות. אך כל זה החזיק מעמד למשך 45 דקות בלבד.
4+דווקא ברגע השיא, הרגע לו חיכינו זמן רב, הגיע גם הרגע ששינה את הכותרת של המשחק בכל רחבי הארץ, וברגע אחד מ-"בית"ר ירושלים מחזיקת גביע המדינה לעונת 2022/23", הכותרת התחלפה ב-"ביזיון", "כאוס", "איבוד שליטה" ולצערי כל כותרת מתאימה לאירוע המכוער שהתרחש אמש בסמי עופר.
אנו, האוהדים שחיכו כל כך הרבה זמן להנפת הגביע, לרגע המרגש הזה, נאלצנו במקום זה לצפות בחבורת אנשים (לא קטנה) שהחליטו לקחת את החוק לידיים, לפרוץ למגרש ופשוט להרוס לכל שאר האוהדים ועל הדרך לשים כתם נוסף על המועדון הכי מפואר בארץ הקודש.
4+אני, בתור מי שמגן על אוהדי בית"ר ירושלים בכל מאודי וגאה בהם כל כך, פשוט התביישתי לעמוד שם. התביישתי לא רק בשביל עצמי אלא בשביל כל שאר אוהדי הספורט ברחבי הארץ, בשביל הבעלים ברק אברמוב, בשביל הקפטן שלנו אופיר קריאף שממש התחנן לאוהדים לרדת מהמגרש והתביישתי גם במחדל הקשה של האבטחה שעדיין לא ברור לי כיצד אפשרו לזה לקרות.
ולמרות הכל, חשוב מאוד לזכור ובעיקר אסור להכליל את כל אוהדי בית"ר בביזיון שאירע אמש. רוב גדול של אוהדי בית"ר ירושלים שהגיע אמש לאצטדיון בסמי עופר נשאר ביציעים. רוב גדול היה שם וקרא לשאר האוהדים לחזור בהם. רוב גדול שהוא הרוב השפוי! אסור להעניש את הקהל האדיר של בית"ר ירושלים בגלל מאות אנשים שפשוט כנראה לא אכפת להם מהמועדון המפואר הזה.
הערב נגמר, השעה 1:20 בלילה ואתה מוצא את עצמך חוזר הביתה, נסיעה של שעה+ ובמקום לחגוג עד אור הבוקר, אתה נוסע את הנסיעה השקטה ביותר שהייתה לי מזה זמן רב, שהזכירה לי את ההפסד בגמר לפני שלוש שנים להפועל חיפה. ההבדל הגדול שאז המשחק הסתיים בהפסד כואב בהארכה, הפעם ניצחנו, אבל הפסדנו בענק.
4+אבל מה שהיה אתמול, נשאר אתמול! קמנו הבוקר ליום חדש ובו אנו מתכוננים לחגיגות האליפות. אז נכון, לא באמת זכינו באליפות אבל זו ההרגשה. אחרי 14 שנה סוף סוף הגביע חזר לירושלים!!
עברנו דברים קשים, נעבור גם את זה. הערב הגענו לירושלים לחגוג עם אלפי האוהדים בגן סאקר ולמרות האירוע המכוער, נזכור את פרץ ההתרגשות בשריקת הסיום לה חיכינו כל כך הרבה שנים שקבעה: "בית"ר ירושלים היא מחזיקת גביע המדינה לעונת 2022/23"!! וכמה שמגיע לנו!
ונסיים בברכה שבירך הקפטן שלנו, אופיר קריאף שזכה סוף סוף להניף את הגביע לעיני קרוב ל=50 אלף אוהדים נרגשים כשאמר: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שלא יגמר לעולם!
