קולו של העם
אינני יודע מה יהיה מצב הרפורמה המשפטית בשעה שתקראו מדור זה. כרגע מצבה רע. שכיב מרע ליתר דיוק. קמפיין השחרה תקשורתי, שאני בספק אם יש תקדים לעוצמתו בדברי ימיה הרעים של התקשורת, נטל ממנה את עוקצה במקרה הטוב או ביטל אותה לגמרי במקרה האחר.
למרות זאת, דווקא נוכח הפגנת הכוח האדירה הזו של התקשורת ולכבוד יום הולדת 75 למדינה, אני רוצה להגביה עוף, וממבט הציפור להיות אופטימי.
2+רכישת נייר
בראשית ימי המדינה ובימים שקדמו לקומה הנהיגה כאן מפא"י צנזורת עיתונות נוקשה. בימי מלחמת השחרור ניצלה מפא"י את גיוס משאבי המשק כדי להגביל את רכישת הנייר ששימש להדפסת עיתונים בטענה שהכסף נחוץ לרכישת מזון ונשק. עיתונים שהשלטון לא אהב את הקו שלהם, לא קיבלו אישור לרכישת נייר או קיבלו ממנו בכמויות קטנות. התקשורת הייתה מנוהלת ומפוקחת.
כעבור כמה שנים, ב-1953, בלם בית המשפט העליון לראשונה את שליטת הממשלה בתוכן העיתונאי כשמנע מבן-גוריון לסגור את עיתון התנועה הקומוניסטית 'קול העם' בתגובה על תוכן שפורסם בו שהיה למורת רוחו של בן-גוריון. בכך סיים למעשה את התקופה של שליטת הממשלה בתקשורת.
תלויים
כמה עשרות שנים שלטו בכיפה עיתונים מפלגתיים כדוגמת דבר, על המשמר והצפה, ולצידם עיתונים בלתי תלויים כדוגמת מעריב, ידיעות אחרונות והארץ. עם הזמן דעכה העיתונות המפלגתית המובחנת והמזוהה, ובזירה נותרו העיתונים הבלתי תלויים.
בלתי תלויים? אולי. ככל שחלף הזמן וככל שהעמיק והתבסס שלטון הימין, הלכו העיתונים הבלתי תלויים ובמסווה של אובייקטיביות הטו את הסיקור לטובת האופוזיציות לממשלות הימין.
התהליך הזה, שכלל גם סתימת פיות ברוטלית לגופי תקשורת מהימין (סגירת ערוץ 7 וניסיונות לסגירת ישראל היום, גלי ישראל וערוץ 14) הלך והתעצם, והוריד את רמות האתיקה והמקצועיות של התקשורת אל מתחת לכל קו אדום אפשרי.
2+איזון או סוף
לשיא שלו, שיא שכולו שקיעה, הוא כאמור מגיע בימים אלה, אבל רק עיוור אינו מזהה את הזריחה העולה מולו. לנגד עינינו הולכת התקשורת הישראלית ומאבדת את אחיזתה ההרמטית רבת השנים בקביעת סדר היום ובהנדוס התודעה הציבורית.
נתוני ההאזנה לרדיו גלי ישראל מטפסים בהתמדה, ונתוני הצפייה בשידורי ערוץ 14 מזנקים אף הם. בצד השני נרשמים נתונים נמוכים של צפייה, האזנה וקריאה, תקדים אחר תקדים של נתוני שפל.
הציבור הישראלי הולך ומואס במוצר החד-צדדי שמציעה לו התקשורת ובוחר בתחליפים. כרגע, כאמור, אנו עדים להפגנת כוח והשפעה שכמותה טרם ראינו, אבל במבט רחב יותר אפשר להבחין שאנו צופים באימפריה שוקעת.
לתקשורת החד-צדדית לא תיוותר ברירה אלא להתאזן. אחרת ישמטו הצרכנים הנוטשים אותה את המודל העסקי שלה תחת רגליה, והיא תיסגר. ייתכן שהיא תבחר דווקא שלא להתאזן, אבל אז היא תתאבד. כך או כך, העתיד מעודד והאופק בהיר.
