פסח שני, י"ד אייר, הוא יום של הזדמנות נוספת. אנשים שהיו 'טמאים לנפש' או 'בדרך רחוקה' ולא הספיקו להקריב קרבן פסח עם כולם בי"ד ניסן – יכולים להשלים זאת בפסח שני.
לכולנו ישנם רגעים בחיים שנדמה לנו שאיחרנו את הרכבת; שלא הצלחנו להדביק את הקצב של כולם; שנכשלנו; שהתאכזבנו ואכזבנו – והנה מגיע פסח שני ומספר לנו שתמיד יש הזדמנות שנייה. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
בפסח שני א-לוהים מספר לנו שתמיד אפשר לתקן; הכל ניתן לשקם. על פי ההלכה בפסח שני 'חמץ ומצה איתו בבית' (משנה תורה, הלכות קרבן פסח). בניגוד לפסח ראשון ששם נדרשת מוחלטות בביעור החמץ, בפסח שני ניתן לאכול מצה במקביל לחמץ. שום דבר לא אבוד.
בפסח שני אנו מבינים שלא הצלחנו לבער עדיין את כל החמץ מן החיים שלנו, אבל אנחנו מנסים ולא מרפים. שנביט הלילה לשמים ונראה ירח מלא, נזכור שהאור מתעקש לזרוח גם בשעות האפלות ביותר; ובסופו של דבר השחר עולה.
