עד סבב הסלמה הסתיים ברצועת עזה בכישלון. מאזן ההרתעה לא השתנה, ההפך מכך – ארגוני הטרור שוב הוכיחו שהם מתחילים ומסיימים את הירי, מתי שהם בוחרים, מבלי שבין לבין הם סופגים מכה קשה.
צריך להודות בכנות – נתניהו מוביל מדיניות מול רצועת עזה שנכשלת בכל פעם מחדש. כאשר אין סנקציות אזרחיות על הרצועה, ומחבלים לא מחוסלים בתקיפות חיל האוויר, ויעדים משמעותיים באמת של חמאס כגון מפקדות בבניינים רבי קומות לא מרוסקות עד עפר, ארגוני הטרור לא מרגישים את הכאב באמת, ובכך מאזן ההרתעה נשחק מסבב לסבב עד ללא קיים.
2+אם כך ולנוכח תרחיש הייחוס המשמעותי של מדינת ישראל, התמודדות מול האויבים ואירן הגדולה, וכמובן השמדת מתקני הגרעין הרבים שלה, עולה שאלה – איך מערכת ביטחון שלא מצליחה להוריד אויב קטן על הברכיים ולהכניע אותו בעוצמה, תהיה מסוגלת לתקוף לבדה ולהכריע אויבת חזקה וגדולה משמעותית? התשובה המדאיגה והכנה שכנראה היא לא, לפחות עדיין.
גלנט מתגלה כשר ביטחון שאינו דומיננטי בקבלת ההחלטות. גישתו בעבר כאשר התבטא בנושא גם כמפקד פיקוד הדרום לשעבר וכמובן כחבר כנסת, נעלמת כאשר הוא מקבל את תפקיד חייו כשר הביטחון.
2+באשר לרמטכ"ל הרצי הלוי, מצבו פחות טוב משל גלנט שנמצא תחת המטרייה של נתניהו בשרשרת הדרג המדיני, ויכול תמיד לטעון שראש הממשלה כובל את ידיו, הלוי בתקופה הקצרה בה הוא מכהן מתגלה כרמטכ"ל שהתקפיות והשמדת אויב עד כה אינם נר לרגליו.
לפי גורמים מדיניים המלצותיו בכל פעם מחדש הן גישה סלחנית כלפי האויב, והימנעות מסנקציות מדיניות קשות פעם אחר פעם, במכירת תירוצים של תקיפת יעדים משמעותיים תעשה את העבודה ותטיל איימה והרתעה, מה שבמבחן המציאות קורס ומתברר כטעות גדולה.
2+לנוכח דברים אלה, שעון החול לסבב הלחימה ברצועת עזה התהפך, ולאחר מאות רקטות ששוגרו תוך קצת יותר מארבעה חודשים מהרצועה מבלי מבצע צבאי, כנראה שהתעוזה בקרב ארגוני הטרור תמשיך ותגבר, ומנגד ספק גדול אם בכוונה ישראל לשנות את זה באמצעות הכח הרב והלא מנוצל שיש בידיה.
