המשורר עקיבא נוף בשיר אקטואלי על המורדים בפסיקת הקלפי

תשובה למורדים בפסיקת הקלפי

וְשׁוּב מֻפְגֶּזֶת אַלְטָלֵנָה
וְהַסֵּזוֹן שׁוּב, בְּלִי לַחְדֹּל
כְּשֶׁהַשִּׂנְאָה מֵאָז עוֹדֶנָּה
הֲרֵיהִי שׁוּב כָּאן, וּבְגָדוֹל.
עוֹטָה מִלִּים שֶׁל צוּף וְיֹפִי
כְּשֶׁבָּאַחֵר רוֹאִים רַק דֹּפִי;
מְלֵאֵי עַצְמָם בְּהִתְנַשְּׂאוּת –
אֲבָל שָׁרִים הֵם עַל 'רֵעוּת',
בְּלִי גְּבוּל לָרֹעַ, לַצְּבִיעוּת
וּמְכַנִּים הֵם זֹאת – סְבִירוּת.
טוֹבְלִים וְשֶׁרֶץ בְּיָדָם
עַל דֵּמוֹקְרַטְיָה מְדַבְּרִים,
וּמִתְעַלְּמִים מֵרְצוֹן הָעָם
שֶׁבַּקַּלְפִּי סָח דְּבָרִים בְּרוּרִים:
מִי הַמּוֹבִיל וּמָה הַדֶּרֶךְ
וּמָה 'נָאוֹר' וּמִי 'נָבוֹן',
כָּל קוֹל בַּקַּלְפִּי הוּא שְׁוֵה עֵרֶךְ
וְאֵין יִתְרוֹן לְשׁוּם צְפּוֹנְבּוֹן.

אֶל רוֹמָא צָעֲדוּ פָשִׁיסְטִים,
נוֹשְׂאֵי דְּגָלִים, צוֹוְחֵי קְלָלוֹת,
אַחֲרֵי הַדּוּצֶ'ה, מוּסוֹלִינִי,
הַשָּׁלָב הַבָּא הָיָה אַלּוֹת.
בְּכוֹחַ מְאֻרְגָּן, מֻפְגָּן,
עָלוּ עַל רוֹמָא בְּמִצְעַד,
עַכְשָׁו מַעְתִּיקִים לְכָאן
מוֹפָע שֶׁל – "קַלְפִּי בָּהּ נִבְעַט";
קוֹרְאִים לְפּוּטְשׁ לְלֹא בְּחִירוֹת,
חוֹרְצִים פְּסַק דִּין בְּלֹא מִשְׁפָּט,
כְּמוֹ נֵרוֹן – אֵשׁ שׁוֹלְחִים לִבְעֹר
וּבוֹ בַּזְּמַן נוֹגְנִים כִּנּוֹר.
מְמַלְמְלִים בְּקוֹל מֻנְמָךְ:
"הוּא לֹא 'פוֹן אוּנְזְרֶה', וּלְפִיכָךְ
לֹא יְצֹרַף, לֹא יְסֻפַּח,
לִיפֵי הַתֹּאַר, בְּנֵי פַּלְמָ"ח.

2+

וְאַף בְּתוֹךְ תּוֹכָם שִׂנְאָה
וּתְהוֹמוֹת בִּלְתִּי נֶחְצִים
בֵּין אָח לְאָח, בֵּין אֵם לִבְנָהּ
כְּמוֹ בְּפִלּוּג הַקִּבּוּצִים,
וְהֵם לְכָךְ, כַּמָּה נֶחְמָד,
קָרְאוּ 'אִחוּד' וּ'מְאֻחָד'.

כֵּן, לְעוֹלָם לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח
אֵיךְ אָבִי מֵעֲבוֹדָה הֻדַּח
כִּי הָיָה רֵוִיזְיוֹנִיסְט שֶׁבְּאֶצֶ"ל תָּמַךְ.
זוֹ הָיְתָה הַנּוֹרְמָה עַד בּוֹא מַהְפָּךְ,
וְאָסוּר כִּי נַחֲזֹר וּלְשָׁם נִלָּקַח.
וְגַם אֶזכֹּר כִּי שָׁלְלוּ
אֶת פְּרַס אָקוּ"ם מֵאֲרִיאֵל
וְאֵיךְ לִשְׁנִיצֶר הֵם בִּטְּלוּ
אֶת קַבָּלַת פְּרַס יִשְׂרָאֵל;
אֶת בַּרְדּוּגוֹ וְקוֹר דָּחֲקוּ מִגָּלָצ אֶל הַחוּץ
וְגַם אֲחִימֵאִיר הֻדַּח מֵעֲרוּץ;
"זֶה בִּכְלָל לֹא פּוֹלִיטִי" – עָנוּ כְּדִבְעִי,
"זֶה הַכֹּל מַמְלַכְתִּי וְרַק מִקְצוֹעִי".
הַכֹּל – בְּמַשְׂטֵמָה גֵּאָה
שֶׁל מִתְנַשְּׂאִים סְפוּגֵי שִׂנְאָה
הַמְּמַנִּים עַצְמָם לִפְסֹק
מָה הַדֵּעָה וּמָה הַחֹק,
וּמִי 'נָאוֹר' וּמִי 'בְּסֵדֶר'
וְכָל הַיֶּתֶר הֵם רַק 'עֵדֶר'.

אַתֶּם הַשּׁוֹלְפִים סַכִּינִים בְּשִׁדּוּר,
תְּגַלּוּ לְמוּלְכֶם עַם נָבוֹן וַחֲדוּר
אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ וּלְצֶדֶק מָסוּר.
אַתֶּם, בְּנֵי זִמְרִי, הִקְשִׁיבוּ נָא טוֹב:
בְּעֹמֶק הַקַּלְפִּי אֲנַחְנוּ הָרֹב,
וְשׁוּב לֹא נִסְפֹּג הַ'תּוֹתָח הַקָּדוֹשׁ',
דָּמֵנוּ מִכֶּם אֲנַחְנוּ נִדְרֹשׁ;
נָגֵן עַל הַכְּנֶסֶת, שֶׁבִּטּוּי הִיא לָרֹב,
נִבְלֹם אֶת דַּרְכָּם שֶׁל פּוֹרְעֵי הָרְחוֹב,
וְעֵת תִּתְאַמְּצוּ אֶת רוּחֵנוּ לִשְׁבֹּר,
אֶת יָדְכֶם הַפּוֹרַעַת נֵדַע לַעֲצֹר
וְצֶדֶק וָיֹשֶׁר אֲנַחְנוּ נִנְצֹר
נַחְסֹם אֶת הַפּוּטְשׁ – בִּיְּמִינֵנוּ הָאוֹר.

2+