המונולוג המלא
בוקר טוב לרבקה מיכאלי
גברתי, אתמול צלצל אלייך נבו צברי, תחקירן בתכנית הזאת וביקש להזמין אותך להתראיין לרגל יום הולדתך ה-85 אשר ציינת אתמול. הוא היה מנומס ואדיב ועדין דיבור, ואמר שברצוננו רק לאחל לך מזל טוב ולחלוק איתך את אהבתנו והערכתנו למי שבעינינו היא אחת מגדולות הקומיקאיות והשחקניות שישראל ידעה מאז ומעולם.
אבל השיחה לא הבשילה ולא התפתחה, מכיוון שממש ברגע בו הציג את עצמו כ״נבו צברי מערוץ 14״, השבת לו במילים: ״לא, לא. ערוץ 14 בשום פנים ואופן לא״. הוא הזכיר את שמי ואמר שמדובר בראיון לתכנית שלי, והתעקשת, גם אם בנימוס ובלבביות שערוץ 14 לא בא בחשבון.
3+האמת? נעלבתי מאד. גם בשביל נבו, גם בשביל עצמי, אבל בעיקר עבור מאות אלפי הצופים שלנו, אשר אותם פסלת ואותם דחית ולהם סירבת, הרבה יותר מאשר לי.
את בוודאי זוכרת שראיינתי אותך לא אחת בתקופה אחרת ובימים אחרים ובערוץ אחר, ואני רוצה להאמין שנהגתי בך באבירות ובאדיבות ובהערכה רבה. ולכן, כאשר נבו אמר לי שלא היית מוכנה אפילו לרגע אחד לשמוע את צמד המילים ״ערוץ 14״ נעצבתי וגם, כאמור, נעלבתי מאד.
נעלבתי ונעצבתי מכיוון שאני יודע שפסלת והחרמת אותנו ואותי ואת כל הצופים שלנו מבלי שצפית אפילו בשנייה אחת מתכנית הבוקר שאני מגיש. נעצבתי גם מכיוון שכל כוונתנו הייתה לברך ולהאדיר ולשבח ולשמוח בשמחתך ביום הולדתך. אחרי הכל, את אייקון ישראלי. נכס צאן ברזל של התרבות העברית ושל המדינה הישראלית, ובקרב שוחריך ואוהדייך ומעריצייך, אני מוכן להישבע, יש גם לא מעט צופים בערוץ 14.
כי יודע כל אדם הגון לומר שגם הערוץ הזה וגם צופיו מאד ישראליים, ומאד מוקירים את הטוב והיפה והמבריק שיש בארצנו הקטנטונת. ואת, רבקהל׳ה, בהחלט אחד מהדברים הטובים והמבריקים שיש בארצנו. אבל עושה רושם שדעתך עלינו שונה מדעתנו עלייך. עושה רושם שחיבתנו והערכתנו כלפייך ואלייך אינן הדדיות.
3+וזה עצוב מאד. מכיוון שלתומי חשבתי שאמנית מוכשרת כמוך יודעת שתפקידו של האומן לפנות לקהל רחב ומגוון ככל האפשר; וכי המערכונים, ההצגות והתכניות שבהן השתתפת לאורך השנים לא כוונו לקהל אחד בלבד – כזה שמחזיק בדיעה הפוליטית שלך.
כמובן שאם אני טועה, אשמח לתקן את עצמי; כמובן שאם כל הקריירה העשירה שלך לאורך השנים כוונה רק לעיניים פוליטיות ספציפיות ולאוזניים פוליטיות ספציפיות, אז יהיה נחמד אם תבהירי זאת כעת.
יהיה נחמד והוגן אם תגידי שלפני שאת עולה על הבמה את מבקשת מכל הצופים באולם להצהיר לאיזו מפלגה הצביעו, מה דעתם לעניין הרפורמה המשפטית וגם באיזה ערוץ הם צופים. כי אם כן, יקירתי, הרי שאינך עוסקת עוד באמנות, כי אם במשהו אחר לחלוטין.
למען הסר ספק, אין בליבי עלייך. דעתי על כשרונך ותרומתך לא השתנתה אפילו לא מחצית הנימה. אבל אני מנסה להבין באמת ובתמים במה שונה שי של ערוץ 13 משי של ערוץ 14? האם צימחתי קרניים? האם ביחד עם דעתי הפוליטית גם הפכתי את אישיותי ואת טעמי האמנותי ואת אופיי ואת כל מהותי כאדם?
3+האם הפכתי ללא לגיטימי, אפילו לברך אותך בברכת יום הולדת? האם שמך ופועלך ייפגעו אם תתייצבי לשיחת טלפון עם מישהו שכרגע מוציא את לחמו מערוץ 14? האם ידיעותיי בתחום התרבות נפגמו? האם חיבתי לקומדיה משובחת אינה עומדת עוד במבחן שלך רק בגלל שמקום עבודתי הנוכחי הוא ערוץ 14?
וחשוב מכל: האם את מבינה, רבקה יקרה, שאת סטירת הלחי שהפלקת לי ולתכנית, צלצלת גם בפניהם של מאות אלפים רבים וטובים אשר מוצאים בערוץ הזה בית טלוויזיוני?
אני יודע שאלה ימים פוליטיים מאד. ואני יודע גם שדעותינו הפוליטיות הפוכות ממש; מנוגדות, למעשה. אבל אני גם יודע שבכוחה של קומדיה, ובכוחה של אמנות, ובטח בכוחה של אהבה, לחבר ולאחד ולגשר ולטוות חוטים אשר הופכים את כולנו לרקמה אחת.
אני יודע שאת סבורה שאני וחבריי וחברותיי לערוץ הזה מסכנים את הרקמה הישראלית שלך, אבל האמת היא שאנחנו מנסים להוסיף לה גוון וקול ונפח, ועוד שכבה; שכבה נוספת של ישראליות. ישראליות מושתקת. ישראליות אשר קולה מבוטל ונדחק ומושתק ומוחרם ומוקע כלא לגיטימי, אפילו כאשר הוא מבקש רק לאחל מזל טוב לאמנית אהובה.
אני מזמין אותך לצפות בתכנית הזאת. ולו אם רק לכמה דקות, וגם אם לא להסכים עם הדברים והנימה, לפחות לבחון אותה בעיניים לא שיפוטיות; ולא שוללות; ולא פוסלות: ולא מחרימות;
אני מזמין אותך להאזין לקולות ולצפות במראות כדי להכיר טוב יותר גם את ארצך, אבל בעיקר את הקהל שלך. כי הקהל שלך, לפחות בחלקו, צופה בערוץ 14; והקהל שלנו צוחק מהבדיחות שלך ומתרגש מהופעותייך; הוא מורכב מבני אדם. מישראלים וישראליות שצבעם רחב ומגוון ליריעת מניפה עשירה ויפהפיה. ואת הקהל הזה אני מזמין אותך להכיר. ואת ישראל הזאת אני מזמין אותך לפגוש.
אז בוקר טוב שיהיה לך, רבקה מיכאלי. אני מבקש לאחל לך מזל טוב גדול מכל הלב. ומבקש להאמין שלא מאוחר, גם בגיל 85, להודות בטעות; ולא מאוחר, גם בגיל 85, ללמוד משהו חדש ולפקוח עיניים למשהו חדש. ובעיקר: לחיות את החיים האלה ללא דיעות קדומות.
בוקר טוב שיהיה לך. וההזמנה להתראיין כאן תקפה ושרירה ופתוחה. ואם תסכימי, תלמדי גם אותי וגם עוד הרבה מאד אנשים, שגם בך וגם לך יש שיעור קומה, שאינו בא לידי ביטוי רק על הבמה.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן
