המונולוג המלא
בוקר טוב ישראל
אתמול צפיתי בטלוויזיה בסרטון של ארגון אלמנות ויתומי צה״ל, בו אלמנות ויתומים והורים שכולים מבקשים, ממש מפצירים, בתשדיר בטלוויזיה, ״בואו נשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לבתי הקברות״. וצפיתי בתשדיר הזה ונעצבתי מאד.
נעצבתי מאד מאד, על ישראל, שבה יש צורך בכלל לשדר תשדיר כזה שפונה ללב של אנשים, להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לבתי הקברות ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
אני לא יודע למה לצפות ולמה לקוות ביום הזכרון הקרוב, אבל אני יודע למה עליי להתפלל: אני אתפלל שביום הזיכרון הזה ישאירו אלה שרוצים להפוך גם את היום הזה לפוליטי; שהם ישאירו את הפוליטיקה שלהם מחוץ לבתי העלמין.
3+כי השכול והמוות וקורבנות הנצח של חיילינו וקורבנותינו הם מעבר לפוליטיקה ומעבר לעוד ניצחון של שני שקל בתודעה של עוד כותרת ועוד פוש ועוד נוטיפיקיישן ועוד וי ירוק לצד המילים: ״הישג תודעתי״. עם כל הכבוד למחאה. ועם כל הכבוד לצדק הקדוש של הרגע.
אני באמת שלא מחפש אשמים ולא מבקש למצוא פסול בכעס של זה ובצדק של האחר. כולם צודקים וכולם קדושים וכולם מדברים מדם ליבם. אני לא מטיל ספק באותנטיות של הרגשות של אף אדם שמתכוון להפוך את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל לפלטפורמה להנציח ולנצח ולהוכיח למפרע את צדקתו.
3+אתה צודק. את צודקת. מראש ולמפרע; אבל באימא׳שכם, תנו להולכים ללכת. ולנו למתאבלים – להתאבל. בדממה. בכאב. באחדות. גם אם מדומה. גם אם לרגע אחד.
ובבקשה: אל תהפכו גם את היום הזה ליום בו מתפצלים בתי הקברות למתים שנפלו עבור ישראל נכונה וראויה, לעומת ובהשוואה לישראל שעליה נפלו אנשים שלא היו בצד הנכון של ההיגיון הפוליטי שלך, אדוני הקדוש, או שלך, גברתי הצודקת.
3+הבנים והבנות שנפלו ונהרגו ונרצחו ונלחמו, לא עשו זאת בשם שום אג׳נדה פוליטית, כי אם רק בשם תחושת השליחות העמוקה, והמאד בלתי מזדהה עם שום דבר שהוא לא החיים של כולנו כאן ואלה בלבד; בבקשה בבקשה בבקשה, אל תכניסו מילים וכוונות פוליטיות בפיהם של הנופלים והלוחמים והנופלות והקורבנות. בבקשה אל תרתמו את המוות שלהם ואת הטרגדיה האדירה הזאת כדי לקושש עוד ניצחון פירוס פוליטי. ניצחון שכולו הפסד מר ונמהר ונשבר.
הניחו להם. והניחו לנו. והניחו ליום הזה להיות מחוץ למחלוקת ומחוץ לחשבונות ומחוץ לתועלות ומחוץ לצדק ומחוץ לאמת שלך או שלי או שלהם. כי האמת היא שאין אמת אחת מוחלטת ומוסכמת, בטח לא פוליטית.
יש רק אמת אחת מובהקת ביום הזה, והיא שבנינו ובנותינו נפלו עבור מדינת ישראל, מבלי להזדהות פוליטית או אידיאולוגית. הם נפלו עבור כולנו. וכאשר הם שילמו את המחיר הכבד מכל, הם עשו זאת צבועים רק בצבעי הכחול ולבן. לא צבעי מחאה. ולא צבעי מפלגה. ולו רק אם עבור זה, ובשם זה, אני מתחנן בפניכם, אלה שמתכננים להפוך את יום הזכרון ליום של רווח פוליטי.
3+אנא מכם – הניחו להולכים ללכת מבלי לצבוע אותם בצבעיכם. הניחו לזכרם לשמש לכולנו תזכורת תמיד לגבי המחיר שכולנו נדרשים לשלם כאן עבור קוממיות המקום הזה, והניחו למתים לנוח על משכבם בשלום, מבלי שתצבעו אותם בצבעיכם הפוליטיים. הזמניים. הרגעיים. התועלתניים.
יש מספיק זמן לפוליטיקה, למחאה, לקינה על סופה של ישראל שלך או שלכם או שלי, כמו גם ליבבה הזמנית והמקומית בגין מה שכואב לכם כרגע. אבל את הכאב הלאומי, הקולקטיבי, העל זמני, בבקשה מכם, אל תנכסו לעצמכם, אל תהפכו לעוד קרדום לחפור בו הון פוליטי.
בואו נעבור את יום הזכרון הזה לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה כעם אחד וכאומה אחת, גם אם רק בשמם ובשבילם. ואם אין בליבכם את היכולת לא לגרור את המתים אל הכאן והעכשיו, דעו זאת וזאת בלבד: את שמם אתם מבזים, ואת זכרם. ואת דמם אתם שופכים בשנית.
אנא מכם: ביום הזה, השאירו את הפוליטיקה מחוץ לבתי העלמין. כי על כל נופל של מי שחש כרגע פוליטית, יש אחד לפחות של מי שחשב אחרת. אז די. פשוט די. הניחו ליום הזיכרון הזה להיוותר מחוץ לקרקס הפוליטי של היום יום המאד לא קדוש שלנו. בוקר טוב ישראל.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן
