צריך לומר ביושר: מנהיגי העולם הערבי עדיין לא הפנימו באיזה מזרח תיכון הם חיים. מכוחו של הרגל, הנטייה לדחות בחשדנות כל התפתחות חדשה בסגנון הביטוי הערבי "אין טוב כמו מה שישנו", ולהיצמדות להווה נצחי של מסורת כפי שמתאר באופן יפהפה המזרחן וההיסטוריון ברנרד לואיס בספריו, אינה תמיד מתאימה ליחסי חוץ, בוודאי באיזור מועד לפורענות כמו המזרח התיכון.
השנה היא 2023 – לא 1923 – אך מדינות ערב עדיין מדברות מהפה של חאג' אמין אל-חוסייני, שהפיץ במתכוון את השקר ש-"אל-אקצא בסכנה" מפני הציבור היהודי במטרה צינית לאחד סביבו את הציבור הערבי, בעודו פורט על הרגשות העמוקים ביותר שלהם. אך היום זהו עידן הסכמי אברהם, שבירת הדיסטנס המסורתי בין ישראל לערב, והתאחדות תחת החשש המשותף משאיפותיו הגרעיניות של המשטר השיעי הקיצוני באיראן והמחויבות שלו לערער ולהפיל את מנהיגי ערב הסונים מכיסאם.
ואף על פי כן, אותם מנהיגי ערב ממש נצמדים לאותן הודעות גינוי ממוחזרות ושקריות וטקסטים ישנים וקבועים על האלימות המשטרתית כביכול מצד ישראל במסגד אל אקצא שעל הר הבית, שלטענתם מחללת את המקום הקדוש. הודעות דומות יצאו ברמדאן הקודם, וזה שלפניו, וזה שלפניו, ללא קשר למה שאכן קרה במציאות. התגובה הפבלובית גם של רבים מאיתנו היא להיזהר, לשמור בכבודם, לראות שבחוץ שמש ולטעון שיורד מבול רק כדי להיצמד להרגלים ישנים ולפייסנות המסורתית מול מדינות ערב.

ביום רביעי בשבוע שעבר גינו משרדי החוץ של סעודיה, ירדן, מצרים, מרוקו, קטאר ועומאן את "ההסתערות של כוחות הכיבוש הישראלי" ש-"תקפו מתפללים ועצרו המוני אזרחים פלסטינים", פעולות ש"מחבלות במאמצי השלום וסותרות עקרונות ונורמות בינלאומיים המכבדים קדושה דתית". ארה"ב בלמה לבקשת ישראל הודעת גינוי מטעם מועצת הביטחון של האו"ם, וירדן הזדעקה וקראה לכינוס חירום של הליגה הערבית: "ירדן מגנה בחריפות את ההתפרצות של משטרת הכיבוש הישראלית על מסגד אל-אקצא ותקיפה של כל מי שהיה בו … (יש) לעצור את ההסלמה הישראלית המסוכנת המאיימת על הביטחון והשלום באזור".
מי שקורא את השורות האלה מטעם מדינות ערב המתונות, שלוש מהן – ירדן, מצרים ומרוקו חתומות על הסכמי שלום מול ישראל, ולצידן סעודיה ועומאן שנתנו את ברכתן להסכמי אברהם, עלול לחשוב לעצמו שבבוקר בהיר אחד משטרת ישראל פרצה לה להר הבית, הכתה מתפללים ועצרה מפגינים כך סתם, בשרירותיות, כפי שצה"ל כביכול רוצח פלסטינים בג'נין או יורה בפלסטינים ברחובות ירושלים ללא סיבה. כך לפחות הגרסה הפשטנית והמסוכנת הזו של המציאות מוצגת הן בעולם הערבי, והן בתקשורת המיינסטרים האירופאית. ללא הקשר, ללא גילוי דעת בסיסי.


מה זה אם לא זלזול באינטליגנציה של הציבור? אין לחשוד בממלכת ירדן, למשל, שאיננה מודעת למאות המתבצרים בהר, רבים מהם פעילי הווקף הירדני עצמו שמנצלים את חסינותם כדי להבריח אמצעי לחימה של ממש למקום שהם אמורים להתייחס אליו בחרדת קודש. אין לחשוד בסעודיה שאיננה מודעת לפעילי חמאס ולארגוני ה"מורביטון" וה-"מוריבטאת" שמקבלים תשלום על הברחת זיקוקים, סלעים ואלות לתוך המסגד. כל אדם בר דעת שצופה בסרטונים בהם שוטרי מג"ב סופגים הפרות סדר אלימות במיוחד והדי פיצוצים שנשמעים בכל רחבי ירושלים, לא יחשוד לעצמו שמשטרת ישראל קמה לה בבוקר והחליטה לעצור ולהכות מתפללים תמימים בעיתוי הרגיש בשנה, או בכלל.
צריך לומר, אותן תמונות יזומות של אלימות מופרעת מצד פעילים חמושים הן כלפי מתפללים מוסלמים והן כלפי כוחות מג"ב היו ברכה של ממש לחמאס. הנה להם הישג תודעתי ראשון במעלה, אחרי שבועיים רדומים שבהן חודש הרמדאן עבר כמעט למופת, ממש כפי שהוא מתקיים במדינות ערב ובקרב קהילות מוסלמיות באירופה; שבועיים שבהם המתינה חמאס בצד בעוד החברה הישראלית קרועה במחלוקות ואיננה זקוקה לסכסוך מבחוץ. שעת הכושר של חמאס הגיעה ביום שלישי בערב.

שתי התפתחויות הניעו את השינוי הטקטי אצל חמאס. ההידברות בבית הנשיא הרגיעה את הרוחות בישראל לעת עתה, ולצידה, נכנס חג הפסח. ברקע, ההשתוקקות האיראנית להדליק את השטח ולנקום בסיכולים הישראלים לכאורה על אדמת איראן וסוריה של מפקדים איראנים וטילי קרקע-קרקע הנפרשים לאורך גבול ישראל ובעומק סוריה, בשילוב הרצון הברור של חמאס לדחוק את פתח מהבכורה ברחוב הפלסטיני, והרי לנו מתכון מושלם להצתת חביות הנפץ.
התרגלנו. התרגלנו להגיש את הלחי השנייה כשמדינות ערב מגישות לו סטירת לחי, התרגלנו למופעי סטנדרט כפולים מדהימים במועצת הביטחון של האו"ם, וגם לחד צדדיות ממוחזרת מצד ממשלות שונות באירופה. אך המזרח התיכון של 2023, שבו ישראל והעולם הערבי התאחדו לקואליציה בחסות האמריקאית אל מול המשטר האיראני המתגרען, שמגיע לרמת העשרת אורניום של 84% ושולח את זרועותיו בכל מדינות ערב, איננו אותו מזרח תיכון של הצהרת חרטום ב-1967, ומנהיגי ערב צריכים להפנים זאת.


על ממשלת ישראל לדרוש מארה"ב להבהיר למדינות ערב שגינויים חסרי בסיס אלה אינם "סיפוק צרכים פנימיים", ואינם יכולים להיות יותר מוכלים במסגרת נוף יחסי החוץ הקבוע של ניגוח ישראל כשעיר לעזאזל נוח, מוגש על מגש של כסף על מנת לפייס את דעת הציבור בעולם הערבי. אם מדינות ערב רציניות בכוונתן להתאחד לקואליציה ישראלית-סונית-אמריקאית מול ציר איראן-רוסיה-סין, עליהן "להחליף דיסקט" ולעבור לשלב הבא. הודעות אלה רק מלבות את האש, מעודדות את ההסתה ונותנות רוח גבית למתפרעים על הר הבית, ומשיגות את ההיפך הגמור מרמדאן שקט ומכובד.
גם הבית הלבן מצידו צריך לתת את "הקיר היציב" שהעולם הערבי מחפש, ולהראות במעשים את מחויבותו לעולם הערבי שמתחיל לפייס את איראן ומשטר אסד, כפי שראינו בהסכם העקרוני בין סעודיה לאיראן. אך צריך לומר בצורה ברורה: מדינות ערב כבר ספגו אביב ערבי אחד ששלח הביתה או גרוע מכך את מנהיגיהן, ולהמשיך בהרגלים הישנים לא יוביל אותן לתוצאה שונה הפעם. מנהיגי ערב צריכים להתבגר.
———
הכותב הוא ראש מחלקת המחקר בתנועת 'הביטחוניסטים'
