כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. המילים הללו משקפות באופן המוצלח ביותר את התחושות של לא מעט מצביעי ימין שיצאו בהמוניהם בבחירות האחרונות, תרמו את חלקם להקמת ממשלת ימין מלא מלא – ונותרו מאוכזבים. אופוזיציית הימין לא עשתה חיים קלים לממשלת בנט-לפיד ונדמה שכעת, בשבתה על ספסלי הקואליציה – הכול מתהפך עליה.
100 ימים חלפו מאז הוקמה הממשלה, וקשה להתעלם מהכישלונות שלה בזירות השונות – החל מהזירה הביטחונית עובר דרך המשפטית והכלכלית וכלה בתקשורתית. אמנם נרשמו גם לא מעט הישגים והצלחות, אך אלו מתגמדים ביחס להבטחות הגרנדיוזיות למצביעים טרום הבחירות.

היריעה קצרה וההבטחות רבות הן, אך נעסוק כאן בכמה נקודות מרכזיות ומהותיות, כאלו שהוציאו מיליוני מצביעים ביום הבחירות אל הקלפי. הראשונה שבהן היא כמובן הרפורמה במערכת המשפט, תוכנית שהוכרזה בקול רעש גדול ונחלה, לפחות בשלב הזה, כישלון חרוץ. הבטחות נוספות נוגעות כמובן לביטחון האישי, הלאומי, ליוקר המחיה ולהתיישבות.
ביטחון: חזקים בדיבורים
בשבתה באופוזיציה, מתחה הקואליציה קו ישיר בין חולשת הממשלה וחוסר ההרתעה, לבין אירועי הטרור האקוטיים ברחבי הארץ, ולא רק – גם בגזרת יו"ש ובעזה שבשנים האחרונות חופפות זו לזו בהיקף רחב יותר מכפי שהכרנו בעבר. מעט מפתיע, אבל התחושות – המוצדקות יש לומר – בקרב האזרחים הן שהיקף וחומרת תגובות הממשלה הנוכחית לטרור ברצועה קטן משמעותית ביחס לתגובות הממשלה הקודמת.
כמה וכמה פעמים מצאנו את עצמנו מתעוררים לבקרים של ירי רקטי מהרצועה, שנותר ללא מענה. זאת בניגוד להתנהלות הממשלה הקודמת שהובילה קו תקיף נגד הטרור מרצועת עזה, ובצל הכישלונות שלה בזירות אחרות – זו דווקא הצלחה שבהחלט ראויה לציון.

18 אזרחים, מתוכם תייר אחד, נרצחו עד כה. בשנה החולפת נהרגו סך הכל 32 ובזו שלפניה נהרגו 18. מדובר בכמות לא מבוטלת של נרצחים – ולא השלמנו אפילו את השליש הראשון של השנה, בתקווה כמובן שלא נחווה אירועי טרור ונרצחים נוספים.
הטרור הערבי היה, ומבחינת המחבלים תאבי הדם – גם יישאר. לפחות בתקופה הנוכחית, נדמה שלא משנה איזו ממשלה תוביל את המדיניות מול ערביי ישראל, יו"ש ועזה – נמשיך לחוות שיגורי רקטות ופיגועים. אולם, נשאלת השאלה במה טובה הממשלה הנוכחית מקודמתה, לאחר שהבטיחה לדכא את הטרור הערבי – וכפי שניתן לראות, נכשלה כישלון עצום.
ולא זו אף זו. הטרור היחידני התגבר השנה משמעותית, לצד הידרדרות בהר הבית שבכנפיה הביאה הסלמה כוללת בכמה גזרות. עזה, גזרה שכבר שנים רבות נחשבת למובנת מאליה, לבנון – שהעזה להרים את ראשה לאחר שנים ארוכות של שקט מופתי, ואמש גם סוריה. את השיגורים מלבנון תולה ישראל דווקא בארגון חמאס, אך מעניין יהיה לראות כיצד תתייחס לירי הסורי.

נוסף לכך, ישראל מתמודדת בנקודת הזמן הנוכחית עם שחיקה חריפה בהרתעה, וכאן נכנסת לתמונה גם הרפורמה המשפטית שהובילה (בצדק, או שלא – תלוי את מי שואלים) למשבר חמור ופסע ממלחמת אחים (ולא נרחיב כאן סביב האשמים – אך הם קיימים בשני הצדדים ללא ספק). התרומה של ההתנגדות הנרחבת לרפורמה לשחיקה בהרתעה לא מבוטלת, משום שאויבנו מבחוץ מביטים על הקרע הפנימי שנוצר בתוכנו – ונוטים לראות בכך הזדמנות חד פעמית ונדירה להרים את ראשם.
באשר לאיום הגרעין האירני, גם כאן נדמה שישראל הולכת אחורה. אירן מאז ומתמיד הייתה בראש סדר העדיפויות של רה"מ נתניהו, וגם בקדנציה הנוכחית הוא בהחלט לא זונח את האיום. במסגרת סבב הטיסות האחרון שלו, פקד נתניהו כמה בירות באירופה ושוחח עם המנהיגים על אודות האיום ודרכי הטיפול בו. ולמרות זאת, ישראל נחלה תבוסה צורמת דווקא בסעודיה שם נחתם הסכם דרמטי עם האויבת המרה, אירן.

אלו הנקודות המרכזיות הנוגעות לתחום הביטחון, אך הן גם מיעוט שבמיעוט. אפשר לסכם את שלושת החודשים האחרונים בכישלון חריף בכל הגזרות. אפילו בתוך הממשלה קשה למצוא אנשי בשורה שמאמינים בכוחה לשנות את המציאות, להכות בטרור ולהשיב את השקט והשלווה למחוזותינו.
יוקר המחיה: מה נשתנה?
אחת מההבטחות המרכזיות לבוחר נגעה לגל עליות המחירים במשק. עוד לפני שעלתה הממשלה לשלטון, סוגיית יוקר המחיה הייתה בוערת מתמיד. הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה הן רק חלק מהסיבות לכך ובקואליציה התחייבו לספק פתרונות מהותיים שישימו קץ למצוקת האזרח הקטן.
במפלגת הציונות הדתית מתפארים במהלכים של השר סמוטריץ' בתחום הכלכלה, בין היתר העברת תקציב המדינה וחוק ההסדרים בקריאה ראשונה. מפתיע, אבל בשנים האחרונות העברה חלקה של תקציב המדינה הפכה להיות לא מובנת מאליו כלל. לטענתם, התוכנית הכלכלית של השר תסייע להפחתת יוקר המחיה, תגביר תחרות ותפחית ריכוזיות במשק.

הישגים נוספים שזוקף לעצמו השר סמוטריץ' נוגעים להסכם עם ההסתדרות עד שנת 27, ביטול המס על החד"פ והשתיה הממותקת, התוכנית שתוביל להפחתת ההתייקרויות במחירי החשמל והמים, והגדלת קצבאות הביטוח הלאומי.
ובינתיים כלכלת ישראל לא מאותתת על הוזלה במחיה ואם כבר ההפך. לא ניתן לחמוק גם כאן מהשלכות הרפורמה המשפטית והשלכות ההתנגדות, שהובילו יחדיו לחוסר ודאות כאן אצלנו וגם בעולם. הרפורמה, כשלעצמה פעולה חשובה עבור הימין, הותירה את הממשלה קרחת מכאן ומכאן – גם אין רפורמה, וגם נותרנו עם השלכות קשות מנשוא ואזרחים אומללים שכורעים תחת הנטל הכלכלי.
משפט: העם יודע מה הוא רוצה, הנבחרים לא
הזירה המשפטית מורכבת ולמעשה היא זו שהכניסה את הממשלה לסחרור ממנו יצאה בקושי, ממש בשן ועין. ע"פ שני סקרי המנדטים האחרונים של חדשות 14, הקואליציה מסיימת את כנס החורף עם שישה מנדטים פחות אילו הבחירות היו מתקיימות כיום – ובלי ממשלה.
רבות הסיבות, אך המרכזית שבהן נוגעת כמובן למפלת הרפורמה המשפטית. בחודשים האחרונים, למרות המתקפות הרבות מבית ומחוץ, הצליחה הקואליציה לשמר את המנדטים שלה. איבדה אולי אחד-שניים. אולם לאחר שהודיעה על הקפאת הרפורמה, צנחה ל-58 מנדטים ולא בכדי.
אחת ההבטחות המרכזיות של ממשלת הימין מלא מלא הייתה להעביר רפורמה יסודית במערכת המשפט, כזו שתוביל לצדק אמיתי עבור חלק נרחב בעם שביהמ"ש העליון מעולם לא באמת ספר אותו. הזחיחות של חברי הממשלה הובילה את המדינה לכאוס מוחלט.

ולא, לא בגלל מהות הרפורמה. היא טובה, היא נדרשת ולהעביר אותה זו לא פחות מחובה. ללא העברת רפורמה אמיתית במערכת המשפט, לממשלה הזו אין זכות קיום. אלא שהדרך שבה נקטו אדריכלי הרפורמה הייתה יהירה, דורסנית ומטופשת.
לצד זאת, קשה להתעלם מהתרומה של מתנגדי הרפורמה לכאוס אליו הדרדרה מדינת ישראל מאז הכריז שר המשפטים יריב לוין על התוכנית המשפטית. מאות אלפי מפגינים שטפו את הרחובות, ושלא נטעה – זוהי זכותם הבסיסית והחוקית, לצאת ולהשמיע את קולם – אלא שהם בחרו להשמיע אותה בדרך אלימה, לאו דווקא פיזית. סגירות צירים מרכזיים, הבערת מדורות על כבישים, עימותים קשים עם שוטרים ומה לא.

השילוב הזה – מחד יהירות ודורסנות ומאידך כפייה אלימה, הובילו אותנו לנקודה שאליה הגענו היום. אף אחד לא באמת ניצח, כולנו פשוט הפסדנו. הקפאת הרפורמה היא הפסד צורם לקואליציה, אך ממש לא ניצחון מוחץ לאופוזיציה. כעת, כולנו משלמים את המחיר. מהבחינה הזו, ממשלת הימין תשוב בכנס הבא למדינה שנמצאת במצב חמור פי כמה וכמה מכפי שקיבלה אותה לאחר הבחירות, וכעת תידרש ללהטט כדי לצאת עם הישגים שיקנו לה זכות להמשיך לשלוט.
התיישבות
אחד ההישגים המרכזיים של הממשלה נוגעים דווקא לחוק ההתנתקות, אמנם נישתי במידה מסוימת – אך ללא ספק תיקון מבורך לאחד החוקים המסעירים ביותר שידעה מדינת ישראל. הישג נוסף שנוגע להתיישבות – החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני לאשר הסדרה של תשעה יישובים ביו"ש, בתגובה לפיגוע הדריסה ברמות במהלכו נרצחו שלושה יהודים.
