שרידיהם של שבעה כדי חרס גדולים התגלו בחפירות שנערכו בשנת 2012 באזור העופל בירושלים, מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. על צווארו של אחד הכדים הייתה חרוטה כתובת שהשתמרה באופן חלקי ותוארכה ע"י ד"ר מזר לימי שלמה המלך.
מן הכתובת המקורית שרדו שבע אותיות בלבד. במהלך השנים, למעלה מעשרה חוקרים הציעו קריאות שונות מבלי שהגיעו לקריאה מוסכמת. המכנה המשותף לכולם היה זיהויה של הכתובת ככתובה בכתב כנעני, כתב ממנו התפתח הכתב העברי הקדום שהיה נהוג בימי הבית הראשון.
במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, Jerusalem Journal of Archaeology, הצליח האפיגרף ד"ר דניאל ויינשטוב לפענח כי מדובר בכתב "דרום־ערבי קדום", שנהג באותה עת בדרום חצי־האי ערב (אזור תימן של ימינו) בו ממלכת שבא הייתה הממלכה הדומיננטית באותה עת.
1+"פענוח הכתובת על הכד מלמדת אותנו לא רק על נוכחותם של דוברי שבאית בישראל בתקופת שלמה, אלא גם על מערכת היחסים הגיאופוליטית, באותה העת, באזורנו. בעיקר לאור המקום בו התגלה הכד, אזור שידוע בכך שהיה מרכז הפעילות המנהלתית של המלך שלמה וירושלים." ציין ד"ר ויינשטוב והוסיף, "זוהי עדות נוספת לקשרים המסחריים והתרבותיים הענפים שהיו בין ישראל תחת שלמה המלך וממלכת שבא".
על פי הפענוח החדש, הכתובת על הכד היא "שי לד'ן 5" משמעה 5 "שְׁחֶלֶת" – השני מבין ארבעת מרכיבי הקטורת הנזכרים בתורה (שמות ל, 34). השְׁחֶלֶת, המכונה במקורות חז"ל "ציפורן" הייתה מרכיב הכרחי בקטורת שעל פי המקורות הוקטרה הן בבית הראשון והן בבית השני.
1+באוניברסיטה קבעו כי "ממצא זה מצביע על קשר ברור בין ירושלים של המאה ה־10 לפנה"ס (ימי ממלכת שלמה) לבין ממלכת שְׁבָא. נראה כי כד החרס יוצר בסביבות ירושלים והכתובת שעליו נחרתה לפני הכנסתו לכבשן לצריפה על ידי אדם דובר שבאית שהיה קשור לאספקת סמי הקטורת".
