יש משפט של הרב שלמה קרליבך, לפיו "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו". אני האמנתי בה, בבת שלי, גם כשמסביב היו מי שניסו להטיל ספק. גם כשהנהלת התיכון איימה פעם אחר פעם לסלק אותה מבית הספר, גם כשמנהל האולפנה חרץ וקבע שלא תמשיך לכיתה י' וגם בתקופה הארוכה והמורכבת של גיל ההתבגרות – אני האמנתי בבת שלי.
נכון, לא פעם חיפשתי חיזוק חיצוני, מישהו שיאמין יחד איתי, שיראה את מה שאני מצליחה לראות, שיזהה כמוני את המוח החריף שמגיב מהר ובחדות, את הלב הרחב שלעיתים עמד לה לרועץ ואת האישיות שאי אפשר להתעלם ממנה. כי ראיתי וידעתי את כל זה – ולא רק מפני שאני אמא שלה.
2+ההימורים ההרסניים שלא נתנו סיכויים רבים לבתי לא פסחו לפני שהתגייסה לצבא. היו כמובן מי שהכינו אותי לכישלון מהדהד גם במסגרת הצבאית. אלא שאז הוא בא במדי צה"ל, המפקד. האיש, האישיות והדמות שהצליחה ליישם הלכה למעשה את מילותיו של הרב קרליבך. הוא היה האחד שהאמין.
תפילות של אמא
גיל הנעורים לא היה קל בבית. מתוך שלושה ילדים, זכיתי באחת שלא הפסיקה לשבור גבולות ושיאים. היא זו שהפכה כל צלצול טלפון למעורר חרדה, כל מפגש עם המחנכת לאתגר ואת כל מה שחשבתי שידעתי על גידול ילדים – למשימה מורכבת, לעיתים כמעט בלתי אפשרית.
אבל אני האמנתי והתפללתי לאלוהים שיהיה עוד מבוגר, חוץ ממני, שידע לראות ולזהות את הגרעין הנדיר שבתי מסתירה בשם מרד הנעורים. אומרים שאלוהים מקשיב לתפילות של אמא, והוא שלח מלאך לובש מדים.
בתי שובצה לעיר הבה"דים בתפקיד נהגת. המפקד שלה ומי שאחראי על כ-30 חיילים, הוא אור רז, בן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים המתגורר בקרית גת. אור מפקד קצין רכב בעיר הבה"דים כבר יותר מ-15 שנים, שבמהלכם ליווה לא מעט חיילים. מנהיג כריזמטי ואנושי, שיודע להגיע לליבם של החיילים, ויחד עם זאת לא מוותר להם ומלמד אותם לא לוותר.
2+בסוף השירות הצבאי של בתי, כששאלתי את אור מה הנוסחה בלהביא חיילת שנכנסה עם אפס מוטיבציה – לסיום שירות שאותו עשתה באהבה ובמסירות, הוא השיב: "אני מנסה כמה שיותר להשפיע על החיילים שמגיעים אליי ואני עושה כל שביכולתי להוציא אותם אזרחים טובים יותר".
2+אור הוסיף: "אני יוצר להם סוג של משפחה שנייה, עם הרבה שיחות והבנה עמוקה לנפש, קשב, ייעוץ ותמיכה. אמנם כל מקרה הוא לגופו, אבל הדבר העיקרי הוא באמת לתת להם הרגשה של משפחה. ככה אנחנו גורמים להם להרגיש מחויבות למקום, זו עבודה יומיומית וכל חייל וחיילת הם בדיוק כמו הילדים הפרטים שלי".
אור רז לא נתן לבת שלי להישבר ולהיכנע. בטקס הפריסה בשחרור, היא הצהירה ונשבעה בדמעות לתת גאווה ליחידה בה שירתה שנתיים. במקום שבו נכשלו מי שכינו עצמם אנשי חינוך – ניצח מפקד אחד שהאמין.
