יש תחושה שנעלמת ומצד שני אתה לא מפסיק להופיע – למה לא להוציא שירים חדשים בעצם?
"ממש לא נעלמתי. גם כשהייתי הכוכב הכי גדול לא אהבתי לעשות הרבה צלצולים ורעש. ברוך השם אני מופיע כל חודש בכיף שלי, בקצב שלי, במועדוני זאפה גריי רידינג 3 ובכל במה שמכבדת. האולמות תמיד מלאים בקשת של אנשים, צעירים ומבוגרים, הורים ילדים ונכדים, ימנים שמאלים, בקיצור בכל מי שאוהב חום שמחה ואת המוסיקה שלי – מגיע.
"לגבי שירים חדשים, למזלי הרב התברכתי במהלך הקריירה שלי בהמון להיטים, קלאסיקות שירים שנשארו חזקים עד היום, ולא את כולם אני מצליח להכניס למופע, אז אני לא ממהר להיכנס לאולפן להקליט שירים חדשים. השיר הכי צעיר במופע שלי כמעט בן 20 "עד סוף העולם" בזמן ששיר, להיט נעלם היום אחרי חודש וחצי.
2+"הלוואי ויהיו לי עוד "נשבע" או "אהבת חיי", "התמונת שבלאבום" או "תן לזמן ללכת", "הקולות של פיראוס" חדשים, אבל לא משנה מה שאקליט תמיד יבקשו ממני לחזור ולשיר את הלהיטים ו"הקלאסיקות של פעם", השירים שאנשים גדלו עליהם והם אוהבים".
איך אתה מסביר את הדרישה של הקהל לשירים הישנים דווקא?
זה סגנון אחר ממוסיקת הפופ שדי שולטת היום במוסיקה בארץ. יש קהל לא קטן שמתגעגע לצליל החם, לקסם, לאווירה ולמוסיקה של אותה תקופה שמזכירים תמיד את הבית, את הילדות. רוב השירים של אז הם שירים איטיים יותר, חמים יותר, נוגעים יותר, טקסטים יותר בוגרים ומרגשים, הלחנים עגולים יותר. בקיצור כל אחד ומה שהוא אוהב.
למרות שאתה כבר שנים נמצא בין 20 האומנים הכי מושמעים בארץ, אמנים ותיקים מלינים על העובדה שפחות משמיעים אותם ברדיו, איך אתה עם הקביעה הזו?
"זו לא טענה שאין לה שום בסיס, יש איזושהי התעלמות מסוימת מהמוסיקה החדשה והישנה שאמנים ותיקים יצרו ויוצרים. צריך לעשות איזהו שינוי, איזון כי בכל זאת לאומנים האלה ולמוסיקה שלהם יש דרישה וקהל מאד רחב. למזלי, אני מושמע בצורה יפה מאד וכבר כמה שנים נמצא בין 20 האמנים הכי מושמעים בארץ. כנראה שבמדינת ישראל "עולם המוסיקה" שייך בעיקר לצעירים לעומת שאר העולם שזה מתחלק קצת אחרת, יותר מאוזן".
2+תמיד היית מסוג האומנים שיושבים על הגדר ולא מביעים עמדה פוליטית או חברתית, מה אתה בכל זאת חושב על מה שקורה בימים אלה במדינה?
"התפקיד שלי להתעסק במוסיקה פחות בפוליטיקה ואני לא חושב שהדעה הפוליטית שלי תחולל איזו מהפכת ענק אז בינתיים אני שומר אותה לעצמי. בתחילת הדרך אבא שלי ייעץ לי תהיה "זמר של כולם". בהופעות שלי אני מקבל את כולם באהבה ימנים ושמאלנים. בסוף מה שחשוב לי זה הביטחון וארץ ישראל השלמה".
קיבלת לא מזמן פרס מפעל חיים מאמ"י, איך התחושה בהכרה הזו?
"מאד התרגשתי מהפרס. אני לא מכיר זמר שלא יתרגש וישמח לקבל את הפרס המכובד הזה ובמיוחד עם אותם אומנים שקיבלו אותו. להגיע למעמד הזה להכרה הזו, זה חלום של כל ילד שגדל בשכונה".
עד היום, "נשבע" מככב בכל טקס צבאי – זה משהו שחשבת שיקרה גם אחרי למעלה משלושה עשורים מאז שהוא יצא?
"אתה אף פעם לא יכול לנבא מה יהיה גורל של כל שיר. אתה יכול לחשוב, לקוות, לשים דגש, לקדם אבל בסוף השטח קובע. כשיאיר קלינגר ניגן לי את השיר בפעם הראשונה כבר בפתיחה של השיר הרגשתי משהו אחר, משהו שונה, משהו מיוחד וכבר בשורה השנייה אמרתי ליאיר קלינגר – "לקחתי". המבקרים המוזיקליים קטלו אותו, לא קיבלו אותו. היום אחרי 35 שנים בערך המבקרים נעלמו ו"נשבע" חי ובועט בטקסי השבעה, חופות, חתונות ואף כיכב בטקס המשואות של מדינת ישראל.
2+אתה נחשב לזמר שבארסנל שלו המון להיטים. איך מזהים להיט?
"אני חושב שלקבל להיט זה קודם כל מתנה מבורא עולם. אחר כך זה כישרון קול והמון עבודה קשה. אתה יכול לקבל שיר שהוא להיט פוטנציאלי אבל אם באותו יום לא תבצע אותו נכון או העיבוד לא יהיה נכון שום דבר לא יעזור. בקיצור בשביל להיט על זמני צריך את הברכה מלמעלה".
אם היית צריך לבחור שיר שמאפיין את הקריירה הענפה שלך מה הוא היה ולמה?
"הייתי בוחר בשיר "מין הקולות", במקור זה שיר יווני שאת הטקסט העברי הכל-כך חזק ויפה כתב אחד האנשים הכי חשובים ויקרים בקריירה שלי, עוזי חיטמן ז"ל, והוא מתאר את כל הדרך שעברתי בקריירה שלי "את החומה הזאת ששברתי אהבתכם ניתבה לי את דרכי ואם עלה האור לא סונוורתי נשארתי נאמן לכל אחי".
