הרשו לי לשתף אתכם באירוע מאוד מוזר ומלחיץ שקרה לי בערב חמישי האחרון. שוטטתי לי בטוויטר להנאתי, כשלפתע נקלעתי לציוץ של מערכת התכנית עובדה, מונולוג מצמרר של המגישה. אני אוהב מונולוגים אז צפיתי, ואז בלי שום רמז, אזהרה, או תחושה מוקדמת, הלסת שלי פשוט נשמטה, צנחה ארצה והתגלגלה על הרצפה.
אחרי כמה שניות של הלם ותדהמה התעשתי, הרמתי את הלסת מהרצפה, ובמשך כמה דקות ניסיתי לחבר אותה חזרה לפנים. אבל יש לי ידיים שמאליות, והלסת התחברה לי כמו בציור של פיקסו. פתאום קלטתי את אשתי ניגשת אלי עם כוס מים.
"מה את נותנת לי מים?" צעקתי "את לא רואה שאני לא יכול לשתות! אין לי לסת"
"תשתה ותירגע" היא חייכה, "עוד מעט הלסת תחזור. היא נשמטה לשעתה".
צפו במונולג של אראל סג"ל, מתוך תוכנית הדו"ח.
סקופ! פוליצר. אילנה דיין מתנגדת לרפורמה. ואני הייתי משוכנע שהיא בעד החלפת בג"צ בסנהדרין ושינוי החוק הפלילי לחוקי פרשת משפטים. בושה. האמת, לא הייתי מופתע כך מאז שאותה אילנה דיין, מרצה לתקשורת שמלמדת את הסטודנטים על החשיבות בשמירה על חסיון המקורות, כאחד מיסודות נשמת אפה של התקשורת החופשית במדינה דמוקרטית, חשפה את המקור של קולגה שלה לערוץ, עמית סגל – לא חלילה בגלל שהסקופ של סגל סייע לנתניהו – אלא כי היא עיתונאית אובייקטיבית.
ואז נזכרתי שמדובר באותה אילנה, שבתיק סרן ר' הצליחה לפתור את החידה שגדולי הפילוסופים ניסו לפתור ללא הצלחה – מהי האמת? ובכן, האמת היא לשעתה. תלוי מה השעה, ותלוי באיזה הרכב בג"צ מגיע לחלץ אותה.
ואם כבר מדברים על אמת, אז האמת היא שלא באמת הופתעתי או הצטמררתי מהמונולוג "האמיץ" של אילנה דיין. למרות המבט המצועף, הרגישות המוחצנת, הארומה האובייקטיבית והפוזה, לא צריך להיות חשדן גדול, כדי לזהות שדיין היא חלק אורגני מהמערכת. בשר מבשרה של הדיפסטייט.
2+היא למשל מאוד חוששת שהרפורמה של לוין תיפגע בזכויות המיעוט, אבל משום מה לא זכור לי שבזמן ההתנתקות היא פצחה במונולוג חריף נגד הממשלה על דריסת הדמוקרטיה, על מעצר קטינים עד תום ההליכים, על משפטים קולקטיביים, ועל בג"צ שהיה חותמת גומי.
כי האמת הנצחית, לא לשעתה, היא שדיין אולי יכולה למרוח אתכם שהיא עיתונאית אובייקטיבית, אבל בפועל היא ראש הלהקה ששומרת על הדמוקרטיה מפני ההמון. מפניכם. גם ההצהרות של "בכיר שירות הבטחון התורן שהלכה לו המדינה" לא ממש הפתיעו אותי: "מה שמטריד את ראש השב"כ יותר מכל זה הקרע בתוך החברה הישראלית והיכולת לשמור על הדמוקרטיה הישראלית", אמר ראש השב"כ לשעבר.
2+וואלה. כי במקרה בדקתי בחוק פקודת השב"כ לגבי מטרות הארגון, ומצאתי הרבה דברים שהיו צריכים להטריד את ארגמן, כמו סיכול טרור פנימי, אבטחת אישים, פיקוח ואבטחה, סיווג בטחוני, אבל משום מה שמירה על אופן בחירת השופטים לא כתוב שם. ארגמן קצת מבולבל, בדיוק כפי שהוא מבולבל בנוגע לשאלה, למי הארגון שבראשו הוא עמד כפוף: "אני חרד מאוד שנגיע למשבר חוקתי. ראש השב"כ יכול, צריך וחייב להקשיב אך ורק לחוק".
וזה קצת יותר מטריד. כי האיש שעמד בראש הארגון שאמור לספק לכם, לנו, ביטחון אישי, לא בקיא בפרטי החוק עצמו שקובע כי "השירות נתון למרות הממשלה; והממשלה – זו מכהנת רק מכוח אמון הכנסת", כך על פי חוק השב"כ, סעיף 4.
כן אדון ארגמן, השירות עובד עבור הריבון. לא הריבון עבור השירות. ופתאום חשבתי על זה. יכול להיות שהעובדה שארגמן לא סגור על מטרות הארגון בראשו הוא עמד, הובילה לרשלנות המזעזעת של השב"כ בזמן מבצע "שומר חומות"? לזכותה של דיין יאמר, שהיא הפגינה עיתונות בועטת, ועימתה את ארגמן עם השאלות הקשות ביותר שעלו בנוגע לשומר חומות? "תראה את אירוע חווארה רק לפני שבועיים הצבא מופתע, השב"כ מופתע ועשרות מתנחילם שורפים בתים".
"השיח המסית עלול להגיע לפגיעה בנפש" כך הזהיר אותנו אותו נדב ארגמן, כשבועיים אחרי עלייתה של ממשלת השינוי בראשות לפיד ובנט. ארגמן ניטר ברשת ביטויים כמו "נוכל" שהודבקו בזמנו לבנט, והסיק שחיי האחרון בסכנה. איכשהו היה חסר לי הזהרות באותו נוסח, בגין הסתה לאלימות יום יומית, כמו זה של היועץ האסטרטגי רונן צור: "שלושה פסיכופטים שמו למדינה אקדח על הרקה. דיקטטורים יסולקו רק בכוח".
2+"שלושה פסיכופטים שמו למדינה שלמה אקדח על הרקה", כתב צור, "אף ישראלי לא יציית לדיקטטורה. לוין כבר פוחד מאוברול כתום. נתניהו ילבש אוברול כתום. הם עשו פולסא דנורא. דיקטטורים יסולקו רק בכוח". או איומים – לא של צייצנים אנונימיים, אלא של ראשי ממשלה לשעבר, וראשי ערים בהווה: "מה שצריך זה לעבור לשלב הבא. לשלב המלחמה. ומלחמה לא מנהלים בנאומים אלא בקרב פנים אל פנים", כך אולמרט. או חולדאי שאמר: "מדינות דיקטטוריות חזורות להיות דמוקרטיה רק עם שפיכות דמים".
האם שמעתם בריאיון את ראש השב"כ לשעבר מזהיר משיח מסית בעקבות הגרפיטי על ביתו של יריב לוין או סתם הצהרות של אזרחים מן השורה, שמשתוקקים לחפור קבר אחים לאחים שלהם?
והיה עוד רגע מכונן בראיון: "מה יאמרו החרדים אני יכול להבין, ומה המוטיבציה של החרדים אני גם יכול להבין, אבל עם כל הכבוד לחרדים, זה לא מדינת ישראל – ששייכת לכל מי שנושא בנטל", כך אמר ארגמן לאילנה דיין. "מדינת ישראל שייכת לכל מי שנושא בנטל" זו תפיסה מאוד מוזרה של אזרחות בדמוקרטיה.
האם לשיטת ראש השב"כ לשעבר, קולם בקלפי של חרדים וערבים, שאינם נושאים בנטל, פחות נחשב? רק מי שהיה בקרבי או בטייסת או בסיירת נחשב כאזרח מלא? וסתם אפסנאי? האם המדינה לא שייכת גם לנכים, למפגרים, לפגועי הנפש, חולים, עולים מבוגרים, קשישים? הגדרת הדמוקרטיה כשייכת רק למי שנושא בנטל היא עיוות תודעתי המוביל לדיקטטורה. ומה זה אומר עליכם, יעקב פרי לא שירת בצבא אפילו יום אחד, שיקר והגיע עד לראשות השב"כ? הקול שלו נחשב חצי? רבע?
