חודש וחצי לאחר שסיימתי קורס קצינים נקלעתי לקרב קשה מאוד. ואני אומר את זה גם בפרספקטיבה של שירות ארוך ומשמעותי כולל תפקידים בכירים יותר בצבא.
זה היה קרב ראשון בקבר יוסף 1996, בשיאו של אוסלו. מבחינתי זה היה קרב קשה פעמיים, גם כי איבדתי חברים טובים, כולל חבר ילדות שגדלנו ביחד, הוא היה אז מ"מ מקביל אליי שהגיע לסייע בחילוץ ושם נהרג. אני יצאתי "כגיבור" ואחר כך נאלצתי לחיות עם הכאב שמלווה אותי עד היום.
זה היה "אנחנו שנינו מאותו הכפר ובלדה לחובש ביחד". אבל בעיקר כי הרגשתי שכל המפקדים מעליי לא מבינים את הסיטואציה שחוויתי.
2+אוסלו התפוצץ לנו בפרצוף. נפצעתי פעם אחר פעם. בהתחלה ביד פציעה קלה מאוד, אחר כך פציעה יותר קשה בעין, בערך כל 20 דקות בסיטואציה אחרת. אחר כך גם תוך כדי חילוץ של אחד הפצועים. אבל בפציעה הראשונה כשנפצעתי, נזכרתי במג"ד שלי בסדיר, חגי מרדכי. חגי אמר שכשמפקד בצה"ל נפצע, זוהי נורמה שהוא צריך להמשיך להילחם.
לפני שנה, זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לאזכרה של ערן צבאג זכרנו לברכה, חבר, בן מחזור בפלוגה שנהרג באירוע שחגי מרדכי נפצע והמשיך להילחם. חגי מרדכי דיבר באירוע וציטט מפקד מהמארינס שאמר ש"אנחנו לא בוחרים את מועד ההיתקלות שלנו ואנחנו לא בוחרים את מקום ההיתקלות, אבל יש דבר אחד שאנחנו בוחרים, זה לעצב את הנורמות של הדור הבא".
לי הכותרת הזו קפצה תוך כדי הקרב. הכותרת של חגי מרדכי, שכאשר מפקד בצה"ל נפצע זוהי נורמה שהוא צריך להמשיך להילחם.
הלכתי לחגי לאחר האזכרה ואמרתי לו שהוא עיצב אצלי את הנורמה בשדה הקרב. הציטוט הזה מופיע ככותרת בעיתון לפני 25 שנים. אני חי את הכותרת הזאת של מעריב מעל 25 שנים.
בקרב הזה לא קיבלתי משימה מרכזית, קיבלתי משימה צדדית להחזיק את הציר פתוח. סמטה שהפכה להיות משימה מרכזית. לפעמים, גם אם אתה לא הקודקוד ואתה נמצא איפשהו בקצה, יש לך יכולת להכריע את הקרב.
2+אני מודה שזה מלווה אותי מאוד גם בדרכי הציבורית, ומלווה אותי גם היום בבוקר לאחר הצהרת נשיא המדינה יצחק הרצוג. אני מרגיש אחריות גדולה לכל מה שעלול להתרחש עלינו בתקופה הקרובה אם לא נדע לפעול נכון.
גם לכם יש היום תפקיד משמעותי. מעמדו של צה"ל בשבועיים האחרונים נשחק תוך כדי המאבק החשוב הזה. מבחינת שני הצדדים. אבל נשחקו ונחצו כאן קווים אדומים, הן בהתבטאויות של אנשי ציבור והן בכך "שיש פקודות שלא צריך לקיים אותן".
אני אומר לכם את זה כי אני חושב שמה שמניע חיילים בשדה הקרב, זה לא הלוגיקה והרציונל, זה האמוציות והחוויה הרגשית.
כשראיתי אנשים, גם חבריי מהימין וגם חבריי משמאל שתוקפים את צה"ל, אמרתי לא אחת כי "אתם שוחקים את מעמדו של צה"ל". אני רוצה שהבן שלי יתגייס עם אותה תחושה שאני התגייסתי לצה"ל לפני כ- 30 שנה. כשאנחנו שוחקים את ערך הפקודה בצה"ל, אנחנו שוחקים את הסולידריות, אנחנו שוחקים את מדינת ישראל.
אני פונה אליכם כישראלים, ואני אומר לכם, "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". תהיו החיילים הכי טובים בעולם, תהיו החיילים הכי מעולים שבעולם. דווקא עכשיו. דווקא בתקופה כזאת.
2+ואני רוצה להגיד לכם דבר אחרון וחשוב, אתם לא באמת ישראלים, אתם הרבה יותר מישראלים. אתם מגיעים עם ערך גדול יותר. אתם שעזבתם את המשפחה, אתם שעזבתם את אזור הנוחות שלכם, אתם שבחרתם להגיע למדינת ישראל אתם שבחרתם לשרת בצה"ל.״
