החדשות על קריסתו של בנק סיליקון ואלי (SVB) בקליפורניה, שהתמחה בשוק הסטארט-אפים הטכנולוגיים, ממשיכות להכות גלים המורגשים בארה"ב ומחוצה לה, לאור העובדה שעבור תעשיית הסטארט-אפים, מדובר בבנק המוביל לחברות הון סיכון וחברות סטארט-אפ שמונעות מגיוס כסף ממשקיעים.
כדי להבין את השתלשלות האירועים שהביאה לקריסה, יש להסביר בקצרה מהי מהותה של הבנקאות. כשאנו מפקידים את הכסף שלנו בבנק, אנחנו למעשה נותנים לו הלוואה, שבתמורתה הבנק משלם לנו ריבית. זמן קצר לאחר מכן, הכסף אותו הפקדנו כבר לא נמצא בידיו של הבנק, שכן הוא מלווה אותו בריבית גבוהה יותר לצד שלישי, אדם או ארגון אחר, אשר עושה בו שימוש למטרות פרטיות ועסקיות שונות, דוגמת רכישת בית או מכונית, הרחבת פעילות עסקית וכו'.
אם הפרש התעריפים גבוה מספיק, זוהי דרכו של הבנק להפיק רווחים. על מנת למקסם את רווחיו, הבנק יבצע זאת בהקדם האפשרי, על מנת להגביל את משך הזמן שהוא משלם לנו ריבית על הלוואה שנתנו לו, מבלי שהוא מרוויח ריבית ממישהו אחר. במקרה שלבנק אין לקוח להלוות לו את הכסף, הוא ישקיע את הכסף באיגרות חוב ממשלתיות או קונצרניות.
3+כמו במקרים רבים, לצערנו, קריסתו של בנק SVB, הוא תזכורת לכך שטעות לעולם חוזרת, וודאי בעולם בו ארגונים, בעלי התפקידים אשר עומדים בראשם והרגולטורים, אינם מפיקים את הלקחים מטעויות העבר – שלהם או של אחרים.
בשנים 1986 עד 1995 חוותה ארה"ב את מה שנודע כמשבר החיסכון וההלוואות. מוסדות המכונים "חיסכון והלוואות" הם בנקים, שבאותו הזמן, לא הנפיקו חשבונות עובר ושב, אלא קיבלו פיקדונות והלוו כסף לפעילויות שמרניות של לווים, דוגמת הלוואות לבית ולרכב. בימים ההם של תחילת ואמצע שנות ה-80, ממש כפי שקרה לאחרונה, הייתה אינפלציה גבוהה אשר הביאה את הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, להעלות את הריבית.
לאור העובדה, שאותם הבנקים מימנו הלוואות לטווח ארוך (ארוך משנתיים) בהפקדות לטווח קצר, העלאת הריבית יצרה מציאות בה הריבית אותה שילמו ללקוחותיהם על הפיקדונות לטווח קצר, הייתה גבוהה מזו שהם קיבלו על ההלוואות או ההשקעות שהם עשו לטווח ארוך. במציאות זו, לא בלבד שלבנקים לא היו רווחים, אלא הם אף הפסידו כספים שלא היו ברשותם. אבל המפסיד האמיתי, אז כמו היום, היה הציבור, כאשר ההפסד הכולל לארה"ב היה סגירת 747 בנקי "חסכונות והלוואות", בעלות של 160 מיליארד דולר.
3+והנה, אם היינו בסיטואציה הזו כבר בעבר, יותר מפעם אחת, היה מצופה שגם הבנקים וגם המפקחים עליהם ילמדו מניסיון העבר. אולם, לצערנו, הקריסה השבוע מוכיחה שזהו לא המצב. כאשר הפדרל ריזרב החל להעלות את הריבית בשנה שעברה, כחלק ממלחמתו באינפלציה שנוצרה בעקבות הקורונה, SVB, מצידו בינתיים, מימן הלוואות ארוכות טווח באמצעות פיקדונות לטווח קצר בהיקף של מיליארדי דולרים.
כשהריבית עלתה, והמפקידים משכו את כספם, התמודד הבנק עם משיכת כספים רבים יותר מאשר הופקדו על ידי לקוחות חדשים או קיימים, ונאלץ ללוות כספים בריבית גבוהה יותר, כדי שיוכל לשלם ללקוחות המושכים את כספם. מציאות זו דחפה את הבנק לחדלות פירעון, והביאה את החברה הפדרלית לביטוח פיקדונות (FDIC), סוכנות ממשלתית אמריקאית המבטחת פיקדונות ומפקחת על בנקים, להשתלט על הבנק.
החדשות הרעות עבור מפקידי SVB הן, שלא כל ההפקדות מכוסות על ידי ביטוח FDIC, אלא רק הפקדות עד סכום של $250,000 דולר. החדשות הרעות לתעשיית ההייטק בישראל הן, שאנחנו עדיין לא יודעים את מלא השלכות הקריסה על סטארט-אפים שיגייסו כספים בארה"ב, ואין אלא להניח שזה לא יהיה נעים.
אולם ישנן גם חדשות טובות, לפחות עבורנו כישראליים, והן שהבנקים בישראל מפוקחים יותר מאלה בארה"ב.
3+מעבר להיבט הכמותי, שבהחלט אין לנו 747 בנקים שיקרסו, לשמחתנו ישנו הבדל חשוב מכך, בעצם העובדה שלמפקחים על הבנקים בישראל יש יותר "שליטה" על בנקים ישראלים מאשר לפיקוח האמריקאי. דוגמה טובה לכך, היא פרשת מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר דן דנקר, אשר בשנת 2009 אולץ להתפטר מתפקידו על ידי בנק ישראל עקב הפרות של תקנות הבנקאות. בעוד רבים בענף הבנקאות התנגדו לדרישת ההתפטרות, בנק ישראל התעקש, ודנקר התפטר ואף הורשע לימים בהפרת מספר תקנות בנקאיות, בגינן נידון למאסר של שנה על תנאי וקנס של מיליון שקל.
עם זאת, אל לנו לנוח על זרי הדפנה. עלינו לזכור, שגם לנו היו חוויות עם שערוריות בנקים, ולכן הכלל הברור שהרגולטורים של הבנקים בישראל צריכים לזכור הוא, שעצם העובדה שמישהו לובש חליפה כחולה אינה בהכרח אומרת שהוא יודע מה הוא עושה.
הכותב הוא מרצה לכלכלה ושיווק בפקולטה לניהול במרכז האקדמי לב
