מערכת משפט עצמאית היא מוסכמה בין כל אלו החפצים בדמוקרטיה אמיתית, בין מימין ובין משמאל, אך הדבר המהווה את עיקר הויכוח כיום הוא האופי המרכזי של המדינה היושבת בציון. "מדינה יהודית ודמוקרטית" זו הסיסמא כאשר המאבק התהומי הוא מי בראש מבין השניים. גם בעצם הויכוח קיימת בעייתיות המניחה כי אלו החפצים במדינה יהודית אינם רוצים שהמדינה תהיה דמוקרטית גם כן, דבר מוטעה מיסודו. כעת, הצורך בהידברות וגישור בין הצדדים הכרחי.
הנשיא יצחק הרצוג נשא בחמישי האחרון הצהרה חשובה לאומה ובה הבהיר כי יעשה הכל כדי להביא לפתרון הולם למשבר החוקתי במדינה שנגרם עקב הרפורמה המשפטית ההולכת ומתקדמת ככל שהזמן מתקדם גם כן. בנסיונותיו קיווה הנשיא המרומם כביכול מהפוליטיקה המלוכלכת כי הצדדים יבואו להידברות היישר עם דבריו הראשונים. אולם לדאבונו גילה כי המאבק הפוליטי הינו קשה הרבה יותר משחשב.
1+במהלכיו לאורך השבועות האחרונים משווק עצמו הנשיא כגורם מנותק פוליטית אשר בא לפתור את המשבר הלאומי בעם ובפרלמנט מתוך מעמדו הנקי. הנשיא קרא ולא פעם אחת להתכנס להידברות תוך שהוא מביא בדבריו את שני צדדי המתרס ועוד הייתה תחושה כי אכן הנשיא מדבר מתוך נקיות פוליטית והזדהות לאומית עם כל גווני החברה הישראלית, גם אלו אשר בהיותו יו"ר המחנה הציוני ניסה להביס ולנצח.
הפעם, בנאומו החותך וחסר הפשרות, נכשל הנשיא בהצגה זו והתגלה כי גם הוא ממקומו בעל נטייה פוליטית ומטרות ברורות.
אם עד עתה הנשיא קרה להידברות בין הצדדים מבלי שתלה זאת בצד זה או אחר, בקואליציה או באופוזיציה, הפעם אמר הנשיא בריש גלי: "מכלול החקיקה שנידון כעת בוועדה צריך לעבור מהעולם ומהר. הוא שגוי, הוא דורסני, הוא מערער את יסודותינו הדמוקרטיים" ובדבריו ביטל במחי יד את כל מהלכיה של הקואליציה, אותה הבין עד לפני זמן לא רב.
1+אך אסור לתת לעיקר לחמוק מנגד ענינו. הנשיא בדבריו הגדיר בבירור את סל ערכי המדינה לתפיסתו, בהם הדמוקרטיה, מערכת משפט עצמאית, שמירה על זכויות אדם והפסיפס הישראלי, גיוון מערכת המשפט ומערכת יחסים בריאה בין הרשויות. אך ערך עליון אחד חסר מכל אלו והוא העיקרי ביותר – המסורת, היהדות והזהות. זהו סלע המחלוקת בין המחנות שבמרכזו השאלה התהומית – איזו מדינה אנחנו לפני הכל? דמוקרטית או יהודית? הילכו שניהם יחדיו? תומכי הרפורמה, רבים מהם דתיים ושומרי מסורת, מאמינים כי קידום הרפורמה תביא לסוף כפיית הליברליזם והחילוניות על אופיה של המדינה. מתנגדי הרפורמה מנגד רואים ברפורמה איום על ערכי הליברליזם והשוויון.
יתרה מכך, השיח על יהדותה של המדינה עוסק בשאלה האם היהדות מהותה כפולקלור וריח אתני או כערך הגוזר תקנות וחוקים. אם מדובר בערך עליון ועיקרי, אזי יבואו בעקבותיו גם חוקים, כללים ותקנות בהתאם. כמו חוקי התנועה הבאים לשמור על ביטחונו של האדם בדרך, כך חוקים יהודיים באים לשמור על העם היהודי במדינתו. אלו חוקים שנעשים בכפייה כדי לקדם את הערך אותו רואה המדינה לנכון, כמו כל חוק שנכפה על האזרח.
בתהום בין הצדדים הנשיא לקח צד. את ערכי המסורת והיהדות הוא בחר להשמיט. השמירה המהותית בעיניו היא על זכויות אדם וה"פסיפס הישראלי" ולא על המסורת והזהות היהודית. האשמה היא על הקואליציה המקדמת רפורמה כנגד הליברליזם, כנגד השקפת עולמו שידועה עוד מעברו הפוליטי. לנשיא תשובה ברורה בדבריו – הרוצים במדינה יהודית מסכנים את היותה דמוקרטית. אם היה בתקוות צד כלשהו לקיים שיח נקי וא-פוליטי בחסותו של הנשיא, אמש הובהר כי אין היתכנות לכך.
הכותב הוא תום קליינר, יועץ תקשורת – בלומברג תקשורת
