עוד בטרם הוקמה הממשלה החדשה החלו להתפרסם בתקשורת מכתבי מחאה ששלחו לראש הממשלה בנימין נתניהו כל מיני קבוצות בישראל. ראשון המכתבים היה פנייתן של ארבע עשרה ראשי רשויות מקומיות (ולשיטתן, "ראשוֹת רשויות"), ובה הובע חשש מפני הקמת ממשלה עם גורמים שיסיגו לאחור את מעמד האישה בישראל.
אחריהן לא פיגרו ארגונים המכנים עצמם ארגוני נשים, אשר דרשו הבהרה חד-משמעית למחויבות להמשך המאבק למניעת אלימות כנגד נשים, אשר עלול לשיטתם להיפגע מחקיקה אפשרית של פסקת ההתגברות.
4+למצעד הכותבים הצטרפו גם רופאים ורופאות, אשר טענו – בשפה א-מגדרית מופגנת ("אנו החתומות.ים") – כי ישראל מצויה במדרון חלקלק של סכנה לשלטון החוק. לטענתם, כמו מחלה שמתפשטת בגוף וגורמת לקריסת מערכות ולמוות, גם פגיעה במערכת המשפט עלולה לגרום לקריסת מערכות כללית. והם רופאים, הם מי שכידוע מבינים במחלות.
רוצים לקרוא עוד תכנים של עכשיו מגזין? לחצו כאן
עוד מכתבים ועצומות שלחו "הורים ומורים מודאגים" החוששים לשלומה של מערכת החינוך ה'פלורליסטית', זו שמתיימרת לקבל את ה'אחר'.
היו גם המתמחים בפסיכואנליזה, שטענו במכתבם כי "פיצול וקוטביות", שנשמעו לדבריהם כבר בימיה הראשונים של הממשלה מפי חבריה כלפי "נשים, ערבים, להט"בים, עובדים זרים, ארגוני זכויות אדם וחילונים", הם סכנה לבריאות הנפשית בכלל וללכידות החברה בישראל בפרט, והזהירו במשתמע מפני העברת המושכות לבעלי "יצרים אפלים" – בלשון הזאת.
גם המהנדסים והמהנדסות לא נותרו דוממים וארגנו מנשר מחאה, ואנשי ההיי-טק עלו מדרגה והציבו אולטימטום בסיסמתם "אין דמוקרטיה – אין היי-טק"!
ראו זאת אנשי האקדמיה והצטרפו גם הם למצעד: בכמה אוניברסיטאות ומכללות הוחתמו אנשי סגל נגד הרפורמה במערכת המשפט בטענה כי היא עלולה לפגוע בחופש האקדמי ובחופש המחקר.
4+מצעד המכתבים והעצומות נמשך בהפגנות בחוצות הערים, וכל קבוצה מתגדרת לה באפיון טיפוסי של זעקות נגד הרס הדמוקרטיה. עיתון הארץ, כדרכו, העניק למהלך זה אריזה נוצצת בשלטי ענק שנתלו במרכזי הערים, ולפיהם "דמוקרטיה אינה מסתיימת בבחירות". כאילו מישהו חשב אחרת.
רוצים לקרוא עוד תכנים של עכשיו מגזין? לחצו כאן
מופע אימים של פירוק
תופעה זו מלמדת על מגפה חברתית שבה דווקא אנשים המשתייכים לאינטליגנציה אינם חושבים חשיבה עצמאית אלא חוזרים על מסרים קבוצתיים שנראה כאילו הכתיב אותו משרד פרסום, אשר הקפיד גם להתאימם לאפיונים הטיפוסיים לכל קבוצה.
כל זאת לא לשם עצמם חס וחלילה, אלא תחת מעטה של הגנה "על מוחלשים" – להט"בים, נשים, מסתננים, ערבים ועוד – שמוסגרו ככאלו על ידי אותם מפגינים פריווילגיים.
לא מדובר כאן במחאות מאחדות אלא במופע אימים של פירוק החברה לגורמיה, האצה של תהליך המתרחש בישראל זה שנים מספר ומוכר בשמו 'פוליטיקת הזהויות'. מטרתו של תהליך זה היא פירוק מדינת ישראל מאפיוניה כמדינה יהודית-ציונית.
4+כיוון שאחד הגורמים הבולטים בהאצת תהליך זה הוא מערכת המשפט, ובפרט פסיקותיו של בית המשפט העליון בענייני דת ומדינה, ובאופן רדיקלי בתחום פירוק מוסד המשפחה הקלסי, מדובר למעשה במערכת המבקשת להשלים את המהפכה שבה החלה ולנקות את מדינת ישראל משאריות אפיוניה כמדינה יהודית מתוך שימור ההגמוניה המשפטית ואגב שימוש בשם הדמוקרטיה לשווא.
רק ההתחלה
כדאי להבהיר כי הרביזיה המשפטית שנעשית עתה במשרד המשפטים חשובה, אך היא אמצעי בלבד: גם אם הממשלה לא תחזור בה מכוונותיה ותצליח לקדם את הרביזיה על ארבעת כליה – פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, שינוי שיטת בחירת השופטים, פיצול סמכויות היועמ"ש – זה עוד לא סוף המאבק, זוהי רק ההתחלה.
רק אז תחל העבודה האמיתית והקשה: לדייק את היעדים שהותוו בענייני דת ומדינה רק בקווים כלליים בהסכמים הקואליציוניים ולהישיר מבט אל התפרקות מוסד המשפחה ואל השלכותיה. רק אז תגיע שעתם של הממשלה ושל העומד בראשה להוכיח כי ברצונם וביכולתם לשקם את כל השדות החברתיים שדרסו בשנים האחרונות אותם כותבי מכתבים ומשלהבי כיכרות בשם ההגנה על הדמוקרטיה.
4+חברי הממשלה יידרשו להראות כי הם נחושים למגר את הפרוגרס ולא להסתפק רק ברביזיה המשפטית.
מפת הדרכים
אחד השדות הזועקים לתיקון הוא 'מלחמת המינים' שמנהלים הארגונים הפמיניסטיים בישראל במימון ציבורי בטענה כי יש הכרח דחוף במדינת ישראל לקדם נשים ולהגן עליהן מפני אלימות במשפחה.
אלא שספר החוקים של ישראל מלמד כי נשים הן דווקא פריווילגיות בהשוואה לגברים. ניקח למשל, לדוגמה פרוזאית, את שתיים וחצי נקודות הזיכוי במס הכנסה שניתנות לנשים ישראליות רק בשל היותן נשים. משמעותה הכספית של הטבה זו היא 1410 שקלים לשנה. בתחום הפלילי יש ענישה פלילית מופחתת רק לנשים, ומנגד שירות צבאי חובה ארוך בחצי שנה רק לגברים. ואלו כאמור רק דוגמאות מרשימה ארוכה-ארוכה.
ועוד דוגמה מתחום האלימות במשפחה. אף על פי שגם הפמיניסטיות הרדיקליות יודעות (או לפחות אמורות לדעת) כי מדינת ישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם לנשים, תחום האלימות במשפחה הוא ספינת הדגל שלהן. יתרה מכך, זה עשרות שנים ידוע כי האלימות במשפחה היא דו-צדדית, אך רק אלימות נגד נשים זוכה בחסות הקמפיינים של הארגונים הנ"ל והמיזאנדריה המופצת בהם ולתקצוב ציבורי.
4+והבעיה איננה רק בספר החוקים: חיידק זה של פמיניזם רדיקלי מחלחל באגרסיביות גם למערכת החינוך, שבו נוצקת דמותם הערכית של ילדינו.
מטר המכתבים הנשלחים עתה לראש הממשלה אינו אפוא בגדר הצקה. להפך, זו מפת דרכים שיכולה לשרת את שרי הממשלה, כל אחד בתחומו, ולהדריכם איזה שדה יש לנכש מעשבי הפרוגרס השוטים שהשתלטו עליו בשנים האחרונות בחסות עיניהן העצומות של ממשלות ימין.
