"מהפכה של שמחה": עם העלייה באחוזי הרייטינג של ערוץ עכשיו 14, מגיש תכנית הבוקר, שי גולדן, פתח את המונולוג היומי שלו והפעם עם מסר לצופי הטלוויזיה בישראל.
המונולוג המלא:
אתם מריחים את זה? את הריח שעומד באוויר? ככה מריחה מהפיכה. לא רפורמה. מהפיכה. ולא מהפיכה בתחום מערכת המשפט, כי אם מהפיכה בהרגלי הצפייה. מהפיכה אמיתית והיא מתרחשת ממש עכשיו.
ראשית, לנתונים: בשבוע האחרון עבר הערוץ הזה, ערוץ 14, את רשת 13 ואת התאגיד במספר הצופים ובנקודות הרייטינג, כמעט לכל אורך השבוע, בשעות הערב, והפך לערוץ השני בישראל בנתוני הצפייה.
מהדורת החדשות של הערוץ הייתה לשנייה הנצפית בישראל ביום חמישי. ובפטריוטים כולכם כבר צופים – ובשבוע האחרון בחרתם בהם ובברדוגו ובאראל סגל על פני כל מה שיש לערוצים 11 ו-13 להציע. כן, בשבוע שעבר, הערוץ הזה היה השני בישראל בשיעורי הצפייה שלו. וזו, גבירותיי ורבותיי, רעידת אדמה של ממש בשוק התקשורת בישראל.
וזה לא היה מהלך של יום אחד, או שבוע אחד, אבל המהירות בה הערוץ הצנוע הזה – שתקציביו אפילו לא מדגדגים את אלה של התאגיד, 12 ו 13 – הצליח לספוח מספרים אדירים של צופים היא חסרת תקדים במושגים של טלוויזיה.
אני עובד בתעשייה הזאת כבר 13 שנים, ואני אומר לכם: דבר כזה לא היה. לא בקצב הזה, לא במספרים האלה, ולא בהלם שהוא גורם לכל התעשייה. כן, אתם צריכים להבין, תעשיית התקשורת הישראלית בהלם גמור ממה שערוץ 14 הצליח לחולל בחודשיים האחרונים.
בלשון של העם: הם לא מבינים מאיפה זה בא להם. כיצד הגיע מאחור, הערוץ הרביעי בגודלו, והצנוע ביותר בתקציביו, ועקף שתי מכונות טלוויזיה עשירות מאד, שמנות מאד ומאד מאד ותיקות.
ובכן, התשובה קלה: אתם. אתם הסיבה לכך. אבל גם הם. האשמה במה שקורה כרגע בטבלאות הצפייה מונחת ממש לפתחם. אבל בואו נתמקד בכם. אתם שמתיישבים כל יום מול המסך ומגלים ששלושה הערוצים הללו הפכו למשרדי יחסי הציבור של המחאה.
אתם שזוכרים מצוין כיצד הם פינקו ועטפו וליטפו את הממשלה הקודמת, למרות כל מחדליה; ואתם שרואים כרגע באיזה חוסר הגינות מזעזע ממש אותם אנשים ואותם ערוצים מסקרים את הממשלה הזאת.
אתם שצופים ערב-ערב במה שאין לתאר עוד כהינדוס תודעה, אלא כניסיון לשטוף את המח לצאת להפגנות ולהבעיר את המדינה; אתם אמרתם ״די״. די. אי אפשר יותר לצפות בזה. חאלאס. אי אפשר לצפות בערוצים שמתעלמים במופגן מרוב הציבור כאן, ומנסים לגרום לו להרגיש מטומטם. די. אי אפשר יותר.
אתם לא מוכנים יותר להקדיש שעה או שעתיים מחייכם לתוכניות ולמהדורות שבזות לבחירה שלכם, לעמדה שלכם, לסיפור שלכם, לצד שלכם, לקול שלכם. לבחירה שלכם. לעמדה שלכם. לאינטליגנציה שלכם.
אתם פשוט לא מסוגלים יותר. ואז אתם לוחצים 14 בשלט ואתם מרגישים בבית. אתם מרגישים שמישהו מדבר אותכם, שומע אותכם, משדר אותכם ובשבילכם. ואז אתם נמנעים מצפייה בהם. ונשארים לצפות בנו. זה מה זה פשוט.
1+ואת זה הם הביאו על עצמם. בחד צדדיות הלא תיאמן ממש. בחוסר האובייקטיביות הבוטה ממש. בטון המדבר עליכם ועליי ועלינו בלגלוג, בבוז, בביטול, בסלידה. די, נמאס לכם. לנו. לי נמאס. ואני ואתם לא מוכנים יותר להעמיד פנים שאנחנו שותפים ל״מדורת שבט״ לאומית. תם עידן ״הערוץ של המדינה״.
תם העידן בו ידברו בהתנשאות אל ועל מסעודה משדרות, ועל הדרך ינסו למכור לנו גבינה לבנה בשם איזה קולקטיב ישראלי מדומיין.
הערוצים האלה לא רואים עוד בנו חלק מכלל ישראל. חלק שצריך להתחשב בו וברגשותיו ובדרך בה הוא מבין ורואה את המציאות. הם מסתכלים עלינו מגבוה ומדברים אל קהל אחד, מצד שמאל, ואומרים לנו בקול ברור: ״אנחנו הטלוויזיה של מחנה השמאל״.
ואתם יודעים מה? זה ממש בסדר. טוב שהם עושים זאת ונוהגים כך. טוב שהם הפסיקו לזייף איזו ״עממיות״ ואיזו ״ישראליות״. טוב מאד. כי אם הם הטלוויזיה של השמאל בישראל – וזו זכותם המלאה להיות – אז אנחנו כאן בערוץ 14 הטלוויזיה של הימין. וגם זה בסדר. מי שרוצה לצפות בערוצים של מחנה השמאל, שייצפה בהם. הכל טוב.
אבל מי שרוצה לצפות בטלוויזיה של הימין בישראל – יש לו כתובת, בית, בסיס, תחנת אם. והתחנה הזאת, ערוץ 14, היא תחנת האם של הציבור הענק, המושתק, המסולק. התחנה של אלה שלא מוכנים עוד להתיישב בבית, להדליק טלוויזיה, ולהרגיש לא בבית.
1+אז לכל מחנה יש בתים טלוויזיוניים משלו. לשמאל שלושה ערוצים. ולנו רק אחד. אבל האחד הזה עולה ועולה ומתמלא בצופים. שרוצים פשוט, כאמור, להרגיש בבית.
אני כאן איתכם מדי בוקר, בין 6:30 ל 9:00. ואני מרגיש בבית באולפן הזה. ואני מאמין שאתם מרגישים בבית כאשר אתם מדליקים את הטלוויזיה בבוקר על 14. וזו המהפיכה. זו המהפיכה האמיתית: מהפיכה של מעבר מבית בו אינך רצוי ואינך מיוצג לבית בו אתה רצוי ובו קולך נשמע. אז בואו הביתה. והישארו בו. כי זה הבית. זה הבית שלכם כאשר אתם מדליקים טלוויזיה. 14. ואתם כבר יודעים שאין לכם אף בית אחר.
אז בוקר טוב לכם, צופי ערוץ 14. וברוכים הבאים הביתה. שבו. תתרווחו. תרגישו בנח. אתם מאד רצויים פה. ביתינו הוא ביתכם. וביתכם הוא ביתינו. ותביאו איתכם את החברים ובני המשפחה. כי בקצב הזה, גם המקום הראשון בטבלת הרייטינג הוא לא חלום רחוק. אחרי הכל, אנחנו הרוב. אפילו בגדול. ובבית הזה יש מקום לעוד הרבה מאד צופים. הרבה הרבה יותר.
בוקר טוב, שיהיה. ואם אתם צופים בקטע הזה בדיגיטל שלנו. שתפו. בכל הכח. תזמינו עוד אנשים הביתה.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן מתוך תכנית 'ישראל הבוקר'
