פרשת תרומה. מזוית אחרת.
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.
ה׳ מצווה את משה לבקש מבני ישראל תרומה לבניית המשכן. התרומה הנדרשת היא יקרה וכוללת זהב, נחושת, בדים יקרים וכו׳.
בחרתי להתמקד בפסוק ״ויקחו לי תרומה״. עולה השאלה מדוע מצוות הצדקה היא ״ויקחו לי״? הרי צדקה זוהי נתינה והלשון ״יתנו״ מתאימה יותר?
כאן באה התורה ללמד אותנו שכשאדם נותן לאחרים, הוא לוקח למעשה לעצמו הרבה יותר. לא סתם המילה תרומה היא מלשון ״הרמה״. הנתינה של האדם, החשיבה על אחר שהוא לא אני, הושטת היד, הופכים אותו למרומם יותר, קרוב יותר לאפשרות לקבל את אותו טוב שהעניק חזרה מבורא עולם.
יש הרבה קמצנים בליבם. אלה שחושבים שאם הם ימנעו מלתת, רק כך הם יחסכו. או לחלופין כאלה שלא רק שלא מוסיפים טוב, אלא גם מנסים לחולל רע, לפגוע בחבר או אפילו באדם שמעולם לא הכירו.
אז בפרשה תורמים בני ישראל מרכושם, מכישרונם וממרצם.
ומהי התרומה שלנו לחברה?
אולי פשוט להיות טובים?
