על זה שמערכת הבריאות ממנת גם טיפולים אסתטיים ואלטרנטיביים, ואף אחד לא "מבטיח לשים לזה קץ", למרות שזה "על חשבוננו", בטח כבר שמעתם.
על זה שגם האוכלוסיה שבחרה (בעצמה, בלי אקדחים על הרקה) לשמור "טהרת המשפחה" משלמת מיסים ומשתתפת במימון של מערכת הבריאות, בטח גם שמעתם.
את זה שחלק גדול, אם לא רוב תקציב המדינה (שכזכור, מורכב גם מכספם של אלה החיים חיי יהדות, מועבר לאירועים ופעולות שנוגדות את השקפת עולמם (מימון תיאטראות, חילולי שבת, איצטדיונים, העלאת עולים לא יהודיים, הפלות וכו'), אתם בטח מבינים לבד.
את ההיגיון שמאחורי הוספת שירותים על ידי קופות חולים לפי פילוח צרכי האוכלוסיה, בטח לא צריך להסביר לכם…
גם את השקר שבדברי ההסתה בטח קלטתם ברגע הראשון. (אני לא הסתפקתי בזה, והתקשרתי לקופת החולים שלי, שם לא ידעו בכלל מה זה בודקת הלכתית. אין להם אחת כזו בהגדרה. ואני גר באיזור "דוסי")
אם כן, אין צורך בתגובה מתנצלת בסגנון, "סליחה, אבל גם אנחנו בני אדם"…
אז מה נשאר לנו? אולי לנסות להבין מה גורם לאנשים שכנראה מבינים גם הם את הסעיפים דלעיל, להעיז ולעוות את המציאות בדברים שכל ילד יכול לבדוק ולהפריך?
אם כנים אנחנו, הניסיון להבין מה עובר במוחם, נועד לכישלון חרוץ. מה כבר אפשר לצפות מאנשים שצועקים בשער בת רבים שהם לא יאפשרו שום כפיה, וכל אחד יחיה איך שהוא חפץ, ומנגד, באותו משפט ממש – אולי באותה נשימה, מודיעים חד משמעית שהם לא יתנו לחרדים להמשיך בלי ללמוד לימודי ליבה בעל כרחם (בעברית זה נקרא "לכפות", אבל אם נגלה לכם את זה, זה עלול להרוס להם את הקמפיין המושקע. והתורה כבר למדה אותנו כי "חביב ממונם של ישראל" – אפילו ישראל ביתנו, אז לא אמרנו כלום), נועד לכישלון חרוץ מראש.
אז אולי נניח את זה לרגע, ונשאל שאלה יותר מעשית. מה כל זה אומר עלינו?
מה זה אומר עלינו, שהגענו למצב שבו אפשר למכור לנו פוסטים בלי כיסוי, ומיד תמונת הסקרים משתנית?
מה זה אומר עלינו, הגענו למצב שבו השנאה "מדליקה" אותנו, פי כמה מאשר האהבה?
מה זה אומר עלינו, שאנחנו מקליקים "שתף" למרות שבינינו, אין לנו מושג אם הנתונים שאנחנו משתפים אמיתיים אפילו בחלקם?
מה זה אומר עלינו, שפוסט מלא שנאה לא נעלם אי שם ברשת כאבן שאין לה הופכין?
אולי זה אומר שחסרה לנו קצת אחריות? אחריות על העם שלנו, על השלמות שלו, על השלום שלו, על האמת שלו ועל ההמשכיות שלו.
קצת – אחריות יהודית.
כמי שעבר תהליך ארוך ועמוק ועבר מן הבימות הגדולות בארץ לספסל הכולל, בעיקר בזכות חשיפה להשקפת היהדות בעניין הזוגיות, אני חש כאב עמוק לראות איך הפכו מסגרת שמיודעת לשמור ולקיים חיים בריאים, למעין מפלצת.
**
משה גבאי, בעל תשובה, בעבר רקדן מקצועי ("נולד לרקוד 3") ושחקן, כיום משפיע ותומך אישיזוגי בענייני עבודה פנימית.
חבר בפורום "אחריות יהודית".
