"אמא, אני רוצה את הרובוט הזה", בכה הילד. "אבל הבטחת שלא תבכה, אמרנו שאתה בא איתי רק אם לא תבקש שנקנה לך משהו". כל הלקוחות בחנות הסתכלו על האמא – והסיטואציה הייתה מביכה. הילד לא ויתר, הוא משך בשמלתה של אמו, התייפח, ועמד על שלו: "פעם אחרונה, פעם הבאה אני לא ארצה כלום". לאחר משא ומתן הילד קיבל את שלו, ואת הסוף אתם יכולים לנחש. גם בפעם שאחריה הסיפור חזר על עצמו.
3+כלל ידוע בחינוך הוא שילדים 'מנסים' את הוריהם. הם יודעים את נקודות החולשה ולוחצים בדיוק באותם מקומות, וכאן ישנם שני מצבים אפשריים:
אם ההורה 'נכנע' לילד ונותן לו את מבוקשו – הילד לומד שיש לו יכולת להשיג את מה שהוא רוצה, והוא ישתמש בכוח הזה גם בפעם הבאה. אם ההורה עומד על שלו ומסרב לתת לילד את תאוותו הנוכחית – הילד יודע שההורה אינו לחיץ ואינו סחיט, כך שבפעם הבאה הילד יימנע ממופע האימים. כמובן שאין הכוונה להימנע מנתינה לילדים, אלא לתת להם כשבאמת צריך ולא כשהילד רוצה.
התוצאה המעניינת היא שדווקא ההורה המעוניין בשקט ונותן לילד את שלו – מוצא את עצמו במאבקים רבים יותר ובסופו של דבר גם נאלץ לתת לילד פעמים רבות יותר. ידוע ומפורסם שכך הוא, להבדיל, ביחס לפיגועים ולשיחות השלום עם הפלסטינים. למרבה האבסורד, דווקא כאשר הפלסטינים 'מריחים' חולשה ומבינים שיש הזדמנות ל'שלום' הם עושים יותר פיגועים. החולשה שמקרינה ממשלה ותרנית אינה גורמת להם לקבל מה שנותנים להם אלא משדרת להם שכדאי ליצור לחץ נוסף ולבקש עוד ועוד. כמו שנוהג לומר השר סמוטריץ': כדי שהפלסטינים יפסיקו לפגע צריך לגדוע להם את התקווה.
3+וכאן אנו מגיעים למאבק האלים וחסר הפשרות של השמאל הרדיקלי ברפורמה המשפטית. יש אנשים רבים בימין, חלקם עתירי זכויות, שבשם האחדות יוצאים להפגנות בעד הידברות, כותבים מאמרים לחבריהם בימין על הצורך בהרגעת הרוחות וקוראים להנמכת הלהבות. נראה שאותם אנשים טובים נופלים בפח שטומן להם השמאל ובכך מעמיקים את המשבר במקום לפתור אותו.
3+לדוגמה: כחלק מהניסיון להרגעת הרוחות וליצירת פתח להידברות, דחו בממשלה את ההצבעה על חוק מח"ש וחוק דרעי כדי לאפשר לאופוזיציה 'לרדת מהעץ' ולדבר. בתגובה, יאיר לפיד יצא באמירה: 'ניצחנו', הביא זאת כהוכחה שהלחץ משפיע וקרא למפגינים להמשיך להפגין. כך גם עצם קריאת נשיא המדינה להידברות הביאה את האופוזיציה לפרסם רשימת דרישות כדי שיסכימו להידברות: 60 יום עצירת כל החקיקה בתחום, הזמנת אנשי מקצוע שונים, ניסוח החוק ע"י הנשיא ועוד. ובעוד הצד שניצח בבחירות, שהכוח בידו, משדר אחריות והרגעת הרוחות, הצד ה'חלש', המפסיד, המיעוט, ממשיך בהסתה, התפרעויות וחסימות כבישים, גניבת טנק, קריאה לשפיכות דמים ולמרי אזרחי.
3+מי שמחפש עוד הוכחה לכך שהשמאל אינו מכוון להרגעה אמיתית אלא רק משתמש ב'אנשי ההידברות', יכול למצוא אותה בתרגיל התקשורתי שעשו על גבי הפגנת הימין במוצאי שבת. אנשים שמגדירים את עצמם כאנשי ימין כמו יועז הנדל, הרב יעקב מידן, פנחס ולרשטיין ועוד, יזמו הפגנה בירושלים שבה ישתתפו תומכי הרפורמה ומתנגדיה גם יחד, כשהנושא של ההפגנה הוא הרצון להידברות ולאחדות. והנה למרבה הפלא, בחלק מערוצי התקשורת הוצגה ההפגנה לא כהפגנה בעד הידברות אלא כהפגנת ימין ושמאל יחד נגד הרפורמה (נגד דבריו המפורשים של הרב מידן באותה עצרת).
לסיכום, כאותו הילד בחנות, כך גם כאן: הדרך לעצור את ההסתה ואת השיח האלים אינה על ידי התקפלות אלא להיפך, על ידי הצגת עמדה בלתי מתפשרת שתבהיר למתנגדי הרפורמה שהפעלת לחץ ואיומים לא תביא להפסקת הרפורמה ושעליהם לקבל את החלטת הרוב, כראוי לדמוקרטיה.
