אם גרתם פעם בקרבת מסגד מוסלמי – ביישובי יהודה ושומרון או בערים המעורבות – אתם מכירים אותו די טוב גם אם אינכם יודעים את שמו: אַדָ'אן. האד'אן הוא הקריאה המוסלמית לתפילה המושמעות מפי המוּאַדִ'ן (מואזין) חמש פעמים ביום, לפני כל אחת מהתפילות. היא חלק בלתי נפרד מהתפילה.
האד'אן היה נהוג כבר בימי מחמד נביא האסלאם וליווה את האסלאם בכל תולדותיו. האד'אן מושמע מאז החלו מוסלמים לבנות צריחים במסגדים. המוּאַדִ'ן עומד על הצריח כדי שקולו יישמע למרחק. אין עוררין על זכותה של כל קהילה מוסלמית לקיים את האד'אן.
בתקופה המודרנית גויסה הטכנולוגיה למען האד'אן והחל שימוש ברמקולים. האד'אן המוגבר איננו בעייתי בשעות היום, וקולות הקריאה לתפילה משתלבים בסביבה האקוסטית של הפעילות הרגילה במרחב הציבורי.
הבעיה המרכזית היא באד'אן של תפילת השחר, שבימי החורף נערכת בסביבות השעה חמש לפנות בוקר, ואילו בקיץ היא מוקדמת לסביבות השעה ארבע לפנות בוקר. הפעלת רמקול במרחב הציבורי בשעה כה מוקדמת מעירה את כל האוכלוסייה בסביבת המסגד. במקומות שיש בהם כמה מסגדים, הקולות נשמעים בעוצמה רבה בכל היישוב.
חסרי מנוחה
השמעת האד'אן לתפילת השחר מתרחשת בעיצומו של השלב האחרון של שנת הלילה, השלב החשוב ביותר במנוחה הנחוצה לכל אדם. מיעוט של האוכלוסייה, בעיקר גברים, קמים משנתם בשעה זו כדי לצאת לעבודה. רוב האוכלוסייה, שהיא בעיקרה נשים וילדים, עדיין אינם צריכים לקום בשעה זו, והם זקוקים לשינה עמוקה ורצופה לעוד שעה או שעתיים.
היקיצה המוקדמת בגלל השימוש ברמקול משפיעה לרעה על ילדים, נשים וגברים. התוצאות של היקיצה המוקדמת רבות וקשות.
ילד שלא ישן שנת לילה רצופה ועמוקה ובמספר שעות מספיק, סובל במהלך היום מיכולת ירודה להתרכז בלימודים. הוא נוטה להיות עצבני, קצר רוח ואלים. נזקי השינה הלא מספקת מצטברים ומתגברים מאחר שהילדים האחרים בקהילה סובלים גם הם מהפרעות שינה דומות הנגרמות מהאד'אן המוקדם. כך מתפתחת חברת ילדים הסובלת כולה מהפרעות שינה המשפיעות לרעה על האינטראקציה ביניהם.
המוסלמים כובשים גם את אירופה: בסרטון חדש שמתפרסם נראה מואזין ערבי מכריז ברמקולים על גשר מצודת לונדון המפורסם "אללה וואכבר" בקולי קולות pic.twitter.com/emOuqVwk0g
— הצעקה (@Hatzehaka) May 25, 2021
כך גם לגבי האימהות: אם שהאד'אן המוקדם העיר אותה שעה-שעתיים לפני המועד הנדרש היא אם עצבנית, מתוחה וחסרת סבלנות, ועלולה לנקוט אלימות כלפי ילדיה. אם אחרי לידה שאיננה ישנה שעות שינה מספיקות עלולה לפתח דיכאון לאחר לידה (Postpartum Depression), הגורם לה תשישות, תחושת חוסר אונים, תסכול, כעס, חרדה, הפרעות אכילה ותופעות נוספות המשפיעות לרעה על יכולתה לתפקד. עוד תוצאה אפשרית היא ירידה בחשק המיני, דבר שלצערנו עלול לגרור אלימות מצד בעלה בשל תפקודה הלקוי לטעמו.
גבר שהאד'אן המוקדם העיר אותו משינה עמוקה ולא מספקת מתחיל יום עבודה כשהוא עייף, ויש סיכוי גדול שהוא יהיה עצבני, מתוח, חסר סבלנות ואף אלים כלפי בני משפחתו, כלפי עמיתים בעבודה, כלפי נהגים אחרים בדרך וכלפי כל אדם הנתקל בו במהלך היום. הדבר חמור במיוחד כשמדובר בנהיגה בעייפות, שכן הסיכוי להירדמות על ההגה עולה. ייתכן שזה אחד ההסברים לריבוי תאונות הדרכים בקרב נהגים מהמגזר הערבי בישראל.
ייתכן אפילו שזה אחד הגורמים לתופעה של הגירת זוגות צעירים ערבים מהכפר אל העיר, ובעיקר לנוף הגליל, לעפולה ולכרמיאל, שבהן אין מסגדים ואין רמקולים המשמיעים את האד'אן בשעה מוקדמת כל כך. נכון שלהגירה לעיר היהודית יש סיבות נוספות, ובראשון האלימות ביישובים הערביים, אבל גם הסיבות הנוספות קשורות בחלקן לשינה הלקויה ביישוב הערבי בגלל האד'אן של תפילת השחר.
המצאה של הכופרים
אם לאד'אן המוקדם יש השלכות שליליות כל כך, מדוע הוא עדיין איתנו? מכיוון שכל מילה שתיאמר נגד האד'אן של תפילת השחר תוצג כמתקפה על האסלאם ועל מצוותיו, ובראשן מצוות התפילה, שהיא אחד מחמשת ה'ארכאן' (עמודי התווך), מצוות היסוד של האסלאם.
אלא שהכול מתעלמים מהעובדה שאין שום חובה דתית להשתמש ברמקול. בזמן הנביא מחמד לא היו רמקולים, ומובן שאין בקוראן או בספרי החדית' (התורה שבעל פה) שום אזכור לרמקול החשמלי, שהומצא רק במאה העשרים. הרמקול החשמלי הוא פיתוח מודרני מערבי – ויש מי שיגיד "המצאה של הכופרים" – והוא איננו חלק בלתי נפרד ממצוות התפילה. אדרבה, הוא חידוש מזיק, כפי שתואר לעיל.
כמו שהבעיה נובעת מהטכנולוגיה המודרנית, גם הפתרון נמצא בה. הרי אפשר לוותר בקלות על החידוש הטכנולוגי הנקרא רמקול ולהחליפו בחידוש טכנולוגי אחר הנקרא שעון מעורר, שנזקיו הבריאותיים, הפסיכולוגיים, התפקודיים והחברתיים קטנים יותר, אם הם קיימים בכלל.
📽 (אד'אן) הקריאה המצולמת הראשונה לתפילה של המואזין של המסגד הגדול במכה, שיח' פארוק ח'דראווי, וזו הייתה לתפילת ערבית ברמדאן 1994 לספירה. pic.twitter.com/eNfMYfLkJe
— Asslan Khalil (@KhalilAsslan) August 23, 2022
וכאן מגיע תפקיד המדינה: כל הנזקים החברתיים שצוינו לעיל, ובראשם תאונת הדרכים, הם עניין שהמדינה חייבת לטפל בגורמיו, ובכללם האד'אן של תפילת השחר. ולכן המדינה יכולה לומר לאזרחיה המוסלמיים: חברים, הגיעו מים עד נפש, והגיע הזמן להחליף אמצעי טכנולוגי מזיק באמצעי טכנולוגי לא מזיק. אנחנו לא נגד תפילת השחר, אנחנו נגד הנזקים שהרמקולים גורמים לכולכם.
לטובת העניין
בשנים 2017–2018 נעשה ניסיון לחוקק את 'חוק המואזין', אבל ניסיון זה נכשל. מה מדינת ישראל יכולה לעשות?
בהגות ההלכתית האסלאמית יש מושג ששמו 'מנפעה' (תועלת) ועוד מושג ששמו 'מצלחה' (טובת העניין). שני מושגים אלו מקנים לאיש ההלכה כלי חשוב להחלטה על עניינים הלכתיים שמאפשר לו לשקול את התועלת לעומת הנזק בכל דבר המתחדש בעולם שיש לו השלכה על חיי המוסלמים ועל ההלכה האסלאמית. במקרה שבו הנזק הנובע מחידוש טכנולוגי גדול מתועלתו ויש לו תחליף טכנולוגי שנזקו מועט או לא קיים, איש ההלכה יעדיף את הכלי שנזקו מועט או לא קיים על פני הכלי שנזקו גדול וברור.
מדינת ישראל יכולה לשכנע את פוסקי ההלכה של הציבור המוסלמי בישראל בנזקי הרמקולים הנובעים מהאד'אן לתפילת השחר, כפי שתוארו לעיל. במקרה שפוסקי ההלכה יתקשו לקבל את התועלת ואת טובת העניין הברורות במקרה זה, אפשר להציג את האפשרות להשתמש בחוק למניעת מפגעים (תשכ"א–1961).
אינני טוען שהפעלת הרמקולים באד'אן לתפילת השחר היא מקור כל הבעיות במגזר הערבי, כפי שאינני טוען שהשתקת הרמקולים תפתור את כולן. טענתי היא שהפעלת הרמקולים באד'אן של תפילת השחר מזיקה מאוד לחברה הערבית ואפשר בקלות למצוא לה תחליף. המדינה אינה יכולה לעמוד מנגד כשכל המגזר המוסלמי סובל בגלל כמה קיצונים שאינם רוצים להבין את נזקי האד'אן של תפילת השחר ואינם מוכנים לחפש פתרונות לנזקים אלו.
