"היעלמותם" של טנקים חלודים המשמשים כמטרות אימונים במרחבי האימונים שבנגב, הינה תופעה מוכרת, ישנה ומטרידה הנובעת מהעדר המשילות שהתפתחה במשך שנים. זאת הודות ליחס הסלחני והמטיב לו זוכים גנבי המתכות הבדואים מכוחות הביטחון, רשויות האכיפה ובתי המשפט בישראל. גם ברמת הגולן בחודש ינואר אשתקד, היו מספר בני מיעוטים שתעדו עצמם מנסים לגרור באמצעות ג'יפ פרטי, לא פחות מאשר את הטנק שניצב באנדרטה של חטיבה 7 בסמוך לקצרין.
ברחבי הארץ עומדות דומם אנדרטאות לרוב, שחלקן אמנם הושחתו בעבר על ידי עוכרי ישראל החיים בקרבנו, ומתנגדים לעצם קיומה של מדינת היהודים, אך ביום חמישי האחרון נחצה עוד קו אדום ונשבר שיא ישראלי שלילי. היה זה שעה שנגנב טנק ששימש כאנדרטה לקרב שהתחולל במלחמת יום הכיפורים בתל סאקי שבדרום רמת הגולן, ועליו רוססה המילה דמוקרטיה ונתלו כרזות בעברית ובאנגלית, בהן גם נוסח מגילת העצמאות שהונח על הטנק, כאילו היה סמרטוט.
הטיה תקשורתית מכוונת
הכותרות שבישרו על אודות מעשה הגניבה בחלק מאמצעי התקשורת, נוסחו בזהירות ובעדינות רבה, שלא לומר בצביעות גלויה והטיה ברורה, כשהמילה המפורשת "גניבה", המתארת נאמנה את מהות המעשה – אינה מוזכרת.
להלן דוגמאות לכותרת הראשית ולכותרת המשנה ממספר כלי תקשורת שפשוט "שכחו" או "לא מצאו" את המילה הנכונה לתאר את המעשה כ"גניבה", נכון לשעת סגירת הגיליון.
כותרת ראשית אחת בישרה: "במחאה על המהפכה המשפטית: לוחמי מלחמת יום כיפור לקחו טנק מאתר הנצחה היסטורי". בכותרת המשנה נכתב: "עם קבלת הדיווח על היעלמותו מאתר ההנצחה תל סאקי, פתחה המשטרה בסריקות – בתומן אותר על גרר באיזור כשהוא מובל על ידי הלוחמים לשעבר, שעטו אותו ביריעת ענק של מגילת העצמאות. "איבדנו חברים ונפגענו בגופנו, יוצאים שוב להיאבק", נמסר מטעמם. המארגנים נעצרו".
רצו לצאת לקרב? תיעוד: אנשי המחאה נגד הרפורמה לקחו טנק בצפון | צפו
כותרת באתר שני נוסחה כך: "נעצר מסע הלוחמים מיום כיפור נגד המהפכה: טנק נגרר מהגולן ללא רשות". כותרת באתר שלישי, שבעבר הוביל קו קצת יותר לאומי, בישרה: "תיעוד: טנק נלקח מאנדרטה בצפון על ידי מתנגדי הרפורמה המשפטית".
באחד מערוצי התקשורת הגדולים דווח כי: "הטנק מאתר ההנצחה בגולן נעלם – ואותר בצעדת מחאה נגד הרפורמה המשפטית". באתר חדשות מסוים נכתבה הכותרת הבאה: "המחאה כנגד דיקטטורה: לוחמי יום כיפור "סלקו" טנק מתל סאקי ונעו אתו בשיירה לכיוון דגניה".
עיתונאי ותיק ומכובד, שאינו בקיא בהבדלים בין טנקי מג"ח לשוט (שזו לא היתה טעותו היחידה בידיעה הקצרה משום שטעה כשכתב נלקח ולא נגנב), צייץ: "טנק מג"ח ממלחמת 73' נעלם הבוקר מאתר תל סאקי בגולן ואותר כעבור שעות על מוביל סמוך לקיבוץ גדות. הטנק נלקח על ידי לוחמים שהגנו על הגולן ב 73', עליו נפרסה מגילת העצמאות, והוא אמור היה להיות חלק ממחאה נגד הרפורמה המשפטית…".
העיתונות מגויסת למלחמה הלא נכונה
מדוע כל כך קשה לכתוב ידיעה עיתונאית מקצועית, אובייקטיבית וברורה העושה שימוש בשורש ג.נ.ב בהקשר הנדון, בו מעורבים אזרחים ישראלים יהודים, גם אם הם מגיבורי מלחמת יום הכיפורים?
האם הטנק "נגרר" ממקומו על ידי לוחמי עבר שחשו לפתע חובה וצורך לשפצו ולהשמישו במרכז שיקום ואחזקה במרכז הארץ, לקראת המלחמה הבאה? האם דאגתם הכנה ורצונם זה הושפעו מנאומו של נסראללה או שמא מהקריאה למרי אזרחי ואף מלחמת אזרחים ושפיכות דמים, כפי שמרמזים לא עלינו אי אילו עיתונאים ואומרים כמה גנרלים הזויים?
האם הטנק "נלקח" בהיותו שייך לאותם אזרחים ולוחמים ותיקים, להם ראוי וצריך לזכור חסד נעורים על גבורתם במלחמת יום הכיפורים, או שמא נגנב הטנק על ידם- כפי שהיה נכתב אילו היה נעשה הדבר על ידי עבריינים ערבים? האם ישנו גמ"ח ממנו אפשר "לקחת" טנק ולהחזירו בגמר השימוש, כשהדבר בכלל נחשב כצדקה ומצווה? האם הטנק "נעלם" ולפתע נמצא על מוביל טנקים אזרחי בזכות יד עלומה או קרן אנרגיה מגנטית של חוצנים, שהגיעו מאי שם בניסיון להפיל ממשלה נבחרת ולקבוע מהי דמוקרטיה בישראל?
האם הטנק "סולק" מהאתר בתל סאקי משום שהפריע למבקרים בו, היווה מפגע בטיחותי או תברואתי במקום ואף אחת מהרשויות לא מצאה לנכון לטפל בו עד הגעת "הצדיקים"?
האם הניסוחים המכובסים הללו נבעו לכאורה מהרצון הכן של העיתונאים לשמור על כבודם של הגנבים היהודים לכאורה? שמא הייתה זו בסך הכל צורת ביטוי עדינה לגזענות הסמויה המקלה עם עבריינים יהודים בשל זהותם הפוליטית? הייתכן שהכותרת ביטאה מידה לא מבוטלת של חוסר אובייקטיביות והעדר מקצוענות עיתונאית, שכוסתה בשכבת אמפתיה, אהדה והבנה (עבה משל החלודה שנצברה על הטנק הישן) כלפי המעשה השפל של אזרחים למען מטרה המתריסה נגד ממשלת ימין ותומכי הרפורמה המשפטית?
סיכום והמלצות
גניבת הטנק מאתר הזיכרון למלחמת יום הכיפורים בתל סאקי שברמת הגולן, הינה מעשה נפשע הראוי לכל גנאי. מעשה שהאחראים לו מקרב המבצעים, המסייעים והמסיתים ראויים לתת עליו את הדין בבית המשפט, בחומרה העולה על זו של גנבי מתכות במרחבי האימונים של צאלים.
מי שחשב שמחאת השריונאים תתחיל בלטרון ותיגמר בהר הרצל באופן סימלי בלבד, עלול חלילה להתעורר בקרוב למראות ולקולות המזכירים שדה קרב בגבעת רם – אם לא יתגלו המנהיגים האמיצים שיגידו פשוט- די! אלו שידעו להחזיר את השיח, ולא רק את הטנק הגנוב, למקום הראוי והמכבד. אלו שלא נוטים "להיגרר" אחרי פקודיהם ויועציהם בהכרח, כפי שעשו בזמנו גם בצה"ל, בטרם פשטו מדים ועמם גם כמה ערכים חשובים.
ניכר כי ישנם מנהיגים שאיבדו לאחרונה את השלטון ועמו גם את השליטה על חרצובות לשונם. דבר שמוביל לאבדן השליטה על מעשיהם של אזרחים שנחשבו עד כה כנורמטיביים ושומרי חוק. כאלו שפעלו בשיקול דעת, ב"מידתיות" וב"סבירות", בהתאם למקובל בחברה דמוקרטית ונאורה, לכאורה.
האחריות לחציית הקווים האדומים שעלולה להוביל לשפיכות דמים חלילה, מוטלת עתה, יותר מאי פעם, על מנהיגי האומה והמחאה בתוכם, שאינם משלימים עם כללי הדמוקרטיה לה הם מטיפים. מדרדרים הם את השיח הציבורי ומוכנים בדרכם אל המטרה לרמוס ברגל גסה ובאמצעות שלשלאות הטנקים, בהם לחמו דתיים לצד חילונים, אשכנזים לצד מזרחים, ימנים לצד שמאלנים, עירוניים לצד "מתנחלים" – את הערכים המשותפים שבזכותם יש לנו חברה ומדינה. לזאת אל לנו, האזרחים הישראלים והציונים שהמדינה יקרה לליבם – להסכים ולתת יד, מנוף או מוביל.
אחרי הדיבורים באים המעשים – משום כך נדרש לחדול עתה מדברי ההסתה הפרועים וחסרי האחריות של מנהיגים הנשמעים מכל עבר. דברים שלאחריהם מבוצעות פעולות הדרגתיות אך מהירות, החוצות קווים אדומים ברורים. פעולות הפוגעות בסמלי הקדושה הלאומיים של עם ישראל ועלולות להביא לכדי שפיכות דמים, כאילו לא למדנו מאום מההיסטוריה ארוכת השנים.
כשבוצע ניסיון גרירת הטנק מאנדרטת חטיבה 7 בתחילת השנה שעברה על ידי בני מיעוטים, ציינו בכלי התקשורת השונים את תגובת דובר צה"ל הבאה: "צה"ל מגנה כל פגיעה בזכר הנופלים. השחתת אנדרטאות הינה מעשה הנוגד את המורשת והכבוד שצה"ל רוחש כלפי חללי צה"ל לאורך השנים". האם רק צה"ל יגנה את המעשה או שהפעם נזכה לתגובה נחרצת יותר ברמת המסר והמעשה מצד מנהיגים שאינם מובלים על ידי עיתונאים מגוייסים?
