יום גוש קטיף במערכת החינוך, הכנסת ב"מצור", סביבה עשרות אלפי מפגינים שחרדים לגורלו של ביהמ"ש העליון, אותו בימ"ש שלפני כמעט 18 שנה התיר לעקור ולגרש מבתיהם עשרת אלפים אזרחים, רק בגלל שהם יהודים, להחריב את בתיהם, להרוס את מפעל חייהם, לקרוע את ליבם, ולהפוך אותם לפליטים בארצם.
אותו בימ"ש שסרב לרדת לסיור בגוש קטיף, להתבונן מקרוב בחייהם של האזרחים שהוא עומד להחליט על מר גורלם.
1+אותו בימ"ש שהורה לעצור לשבועות ארוכים ילדות בנות 14 רק משום שהעזו להפגין ולמחות, בדיוק כמו המוחים של היום, ושקיים דיוני מעצרים לעשרות עצורים יחד, כאילו היו עדר כבשים.
אותו בימ"ש שגרם לצה"ל לחזור בו – פעמיים – מהחלטתו להרוס את הבתים בציר כיסופים, ואיפשר בכך את רצח טלי חטואל ו 4 בנותיה, הי"ד. בג"צ לא נדרש אפילו לפסוק נגד הריסת הבתים, די היה לו בכך שהטיל את אימתו על הפרקליטים שיצגו את מערכת הבטחון בפניו, ויגרום להם "להתאים את עצמם לשיקול דעתו, ולסרב להציג טיעון שאינו עומד בקטגוריות הבחינה של ביהמ"ש" (דברי אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים דאז, כן?)
אותו בימ"ש שאחרי הגירוש הגדול המשיך, פעם אחר פעם אחר פעם, לפסוק שחובה על הממשלה להרוס בתי יהודים ביו"ש רק בגלל שהם יהודים, יצר בעקשנותו את העימות האלים בעמונה במהלכו נרמסו מתנגדי הפינוי תחת פרסות סוסים וגולגלותיהם נופצו באלות השוטרים-אחיהם, אותו בימ"ש שקרע לגזרים את החוק שחוקקנו כדי להפסיק את העוול המתמשך הזה של הרס ישובים יהודים רק משום שהם יהודים.
1+המפגינים בחוץ חרדים עד-אימה לגורלו של ביהמ"ש, כלומר: ליכולת שלו להמשיך לגרוס את פתקי-הבחירות שהכנסנו לקלפיות, ולקבוע שלא משנה מה הצבענו – הוא ורק הוא הקובע מה באמת יקרה כאן.
ואנחנו? אנחנו נדבר עם האחים שלנו שמוחים וזועקים (למרות שהם לא הקשיבו לנו), נקשיב לחרדות שלהם, נאזין לכאב שלהם, ננהל אתם שיח אמתי ורציני ואכפתי, אבל לא נשכח שהתפקיד שלנו הוא לוודא שהגבעה הזו, שמצדה האחד הכנסת ובנייני הממשלה, ומצדה האחר בית המשפט העליון – הגבעה הזו חוזרת לאיזון הנכון והראוי שלה ושלנו, והמדינה האהובה שלנו עולה סוף-סוף על דרך המלך:
מחזירה את ההתיישבות לחומש,
מסדירה את ההתיישבות הצעירה,
מחזקת את ההתיישבות היהודית בגליל, ובנגב, ובכל רחבי הארץ,
מבטלת אזרחות למחבלים,
פועלת כפי שצריך נגד הטרור,
ומחזירה את ביהמ"ש למקומו הראוי לו, באיזון המתאים שלא רומס עוד את הדמוקרטיה.
