מוּל הַר סִינַי בַּבֹּקֶר שֶׁאַחֲרֵי
עָלָה מֹשֶׁה בְּהַר אֱ-לֹהִים
וְהָעָם בַּמִּישׁוֹר,
שׂוֹנְאִים וּפְתָאִים,
רָקְדוּ סְבִיב הָעֵגֶל,
נָטְשׁוּ אֱמוּנִים,
הֵנִיפוּ הַדֶּגֶל –
שָׁחֹר וְנוֹטֵף מְדָנִים,
לְהַחְלִיף הַנָּבִיא בִּפְקִידֵי כֹּהֲנִים.
אֲבִירָם וְדָתָן
שֶׁמָּכְרוּ אֶת נַפְשָׁם בְּמַשָּׂא וּבְמַתַּן,
קָנוּ וְנָתְנוּ עִם שְׁלִיחָיו שֶׁל שָׂטָן,
נוֹשְׂאִים רֹאשׁ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם,
לֹא תַּם הַמַּבּוּל, לֹא קַלּוּ הַמַּיִם,
וּבֵית יַעֲקֹב מֻטָּל עַל מֹאזְנַיִם.

אַךְ אֲנַחְנוּ נֵדַע, עֵדִים הַשָּׁמַיִם,
כִּי יֵשׁ בָּכֶם אֵ-ל וְלוּחוֹת וְגַם בְּרִית,
מָצוֹא נִמְצָאֵם וְנַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית,
בָּהָר נְטַפֵּס לְהַפִּיל הַמְּשׂוּכוֹת,
וּבֵין הַבְּתָרִים נְחַבֵּר הַלּוּחוֹת,
עָלֹה נַעֲלֶה, אַחַי וְרֵעַי,
וְשׁוּב נַעְפִּיל אֶל גַּבְהוּת הַר סִינַי.
