accessibility-icon
share-icon
בני ברק. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
בני ברק. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

איך מנצחים מלחמת אחים?

דור אזרד

דור אזרד

כא שבט ה'תשפג (12.02.23)

0

like

0

dislike

רועי אהרוני בטור מיוחד למגזין עכשיו 14: "בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל היו לנו כמה ניסיונות שהיו עלולים לעורר מלחמת אחים, מאלטלנה דרך רצח רבין ועד הגירוש מגוש קטיף. ועמדנו בניסיון. העם הזה, שהשלכות המחלוקת צרובות בו, ידע שזה קו אדום, ואותו איננו חוצים"


יש מנהג עתיק של הורי ישראל להניח בליל שבת את ידיהם על ראש ילדיהם ולברך אותם: "יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ). הבחירה באפרים ומנשה למודל תמוהה, כיוון שהתורה בקושי מספרת עליהם. הגיוני יותר לברך את הילדים להיות כאברהם, כיצחק וכיעקב. מדוע דווקא כאפרים וכמנשה?

הברכה הזו כתובה בפרשה החותמת את ספר בראשית. האחים הראשונים שאנו מכירים מגיעים למלחמת אחים, ובשיאה קין רוצח את הבל. מאז ספר בראשית תר אחרי האחווה; האם יהיה אפשר לתקן את יצר המחלוקת באנושות?

maximize-image
images-count2+
ברכת כהנים בכותל המערבי. צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי

בחלוף הדורות ולאחר ניסיונות כושלים התקווה מתמקדת במשפחת אברהם. אבל גם בה מתרחשות מלחמות: יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף והאחים. כשיוסף מביא את בניו אפרים ומנשה ליעקב אביו כדי שיברכם, יעקב מניח את יד ימינו על אפרים הצעיר. יוסף נבהל: שוב מעדיפים את הצעיר – העדפה העלולה לעורר את קנאת הבכור ולהוליד מלחמת אחים. יוסף מזדעק, אך יעקב בשלו. ואיך מנשה מגיב?

בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית מנשה אינו נלחם. מנשה מצליח לשמוח בשביל אחיו, כי הוא יודע שזה אח שלו. הוא גם יודע שהחזון הוא החשוב באמת, ולכן לא משנה לו מי יגשים אותו, העיקר שיוגשם. מעכשיו, אומר יעקב, הורי ישראל יברכו את ילדיהם בברכת האחווה, להיות כאפרים וכמנשה.

קו אדום

האחווה בעם ישראל מעולם לא הייתה קלה להשגה. גם כשהגענו לארץ המובטחת לא תמו המריבות. מאות בשנים ישב כל שבט בנחלתו בלי להתאחד, ובעיצומן נגרר העם למלחמת אחים רצחנית.

אחרי פחות משמונים שנה שבהן הצלחנו להתאחד סביב מלך אחד נחלקה הממלכה לשתיים, והאחת נלחמה ברעותה עד לחורבן. גם כשזכינו להקים ממלכה בשנית, מלחמות אחים הביאו עלינו את האימפריה הרומאית, והבית השני נחרב בשל שנאת חינם.

maximize-image
images-count2+
ברכת הכהנים בכותל המערבי. צילום: יונתן זינדל פלאש 90

אלפיים שנה לא היינו יחד – כמו שעושים הפרדת כוחות בין הצדדים הניצים. אך לאחריהן ניתנה לנו הרשות לחזור ארצה ולהקים בה מדינה. שוב נותנים בנו אמון להצליח במה שנכשלת בו האנושות מימי קין והבל: ליצור אחווה. לחיות פה יחד.

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל היו לנו כמה ניסיונות שהיו עלולים לעורר מלחמת אחים, מאלטלנה דרך רצח רבין ועד הגירוש מגוש קטיף. ועמדנו בניסיון. העם הזה, שהשלכות המחלוקת צרובות בו, ידע שזה קו אדום, ואותו איננו חוצים.

דם אחים

כל מי שההיסטוריה הישראלית חקוקה בלבבו אינו יכול לשאת על שפתיו את המילים "מלחמת אחים". אפילו לא כמניפולציה שנועדה להפחיד את הצד השני ולגרום לו לסגת.

הקריאות שנשמעו לאחרונה למלחמת אחים, וכמוהן נסיגה מעמדות בעקבות איום השימוש בה, הן הודאה בקיומה התאורטי של האפשרות הזו, שאמורה להיות מסולקת מעל שולחננו.

maximize-image
images-count2+
הפגנת השמאל בתיאטרון הבימה במוצ"ש בתל אביב | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

משום כך לא נסכים להיגרר למלחמת אחים וננסה להרגיע את הרוחות, אך גם לא ניתן לאיום בה להזיז אותנו מצדקת דרכנו. אנו אוהבים את אחינו, ודווקא בשל כך נעשה את מה שמוטל עלינו כדי שגם להם יהיה פה טוב יותר.

הפעם, בסיבוב הזה של מלכות ישראל, נוכיח שלמדנו משהו מההיסטוריה העקובה מדם אחים.

עקבו אחרינו גם ב-Google News