מה חושב ראש הממשלה נתניהו על רפורמת המשפט של שר המשפטים החדש, יריב לוין? יש פרשנות שטוענת שנתניהו מעוניין לרסן את לוין ואת הרפורמה אבל נשאב חזק מדי פנימה ולא יכול לעצור אותם ואת עצמו. אבל לי יש פרשנות אחרת.
אני מאמין שלאורך כל שנות שלטונו עד כה ניסה נתניהו להתקבל, לרצות, לזכות בהערכה, להיות ממלכתי, בוגר ואחראי מתוך אמונה שהיריבים שלו יעריכו זאת ואולי בסופו של מסלול יקבלו אותו וגם יעריכו את הישגיו ומעשיו ותחושת שליחותו בעבור ישראל.

אבל ההפגנות המטורפות נגדו בבלפור ושלוחותיה וההסתה הקיצונית נגדו והחרמות ובעיקר בעיקר המשפט גרמו לו להבין שזה לא יקרה; שזו מחשבה כוזבת וציפייה נואלת להתקבל על ההגמוניה ועל האליטה ולזכות בקרדיט שלהן. הן לא ירצו בו ולא יכירו לו טובה ולא ירחשו לו כבוד גם אם יביא שלום עם כל מדינות ערב וגם אם יהפוך פה את חיי האזרחים לחיי רווחה ושגשוג וגם אם ישיג הישגים מדהימים בכל קנה מידה. הן ימשיכו לנאץ ולהסית ולרדוף אותו ולנסות לחסלו. פוליטית ותדמיתית. וירצו לראות בנפילתו ובכישלונו.
אני חושב שהמשפט הכוזב והמושחת הזה גרם לו להחליף דיסק קשיח פנימי. אני באמת מאמין שהוא נכנס לסיבוב הזה במעון ראש הממשלה מתוך ויתור פנימי עמוק על מהלך ההתקבלות על האליטה ועל התקשורת. הוא ויתר. הוא הסיר מעליו את התקווה לראות בהכרת הטוב שלהן.
הרעש בחוץ
ובנקודה הזאת במסעו הפוליטי המדהים באמת, הוא החליט ללכת עד הסוף. עם הרפורמות. עם המהלכים. עם האידאולוגיה שלו.
נדמה לי שהוא מפסיק להביט לאחור ולצדדים בתקווה לתודה, לחיוך, להתקבלות. והוא יבצע את מה שהוא מאמין בו וגודל לו וחונך לו והוכשר וצבר ניסיון לעשות. הוא יעשה שלום אסטרטגי. הוא ישים סוף לגרעין האיראני. הוא יכה בחיזבאללה מכה חסרת תקדים. והוא יתקן את ההפיכה המשטרית והמשפטית שנכפתה כאן על המדינה ועל העם בלי שאיש נשאל או בחר בזה.

אני חושב שנתניהו הנוכחי שונה מנתניהו של לפני המשפט ולפני ממשלת בנט ולפני הפגנות בלפור ולפני ההסתה המדהימה נגדו. אני מאמין באמת שנתניהו החליט לשים קצוץ עליהם ולהשלים את מלאכתו ושליחותו ומשימותיו כפי שהוא מאמין ומבין.
לכן הרעש שאתם שומעים בחוץ הוא של פעמי ההיסטוריה. לא פחות. ונתניהו הוא דמות היסטורית. על זה אין חולק. גם לא הגדול שבשונאיו.
נעשה היסטוריה יחד
נדמה לי שלראשונה בחייו הפוליטיים נתניהו מתכתב עם אמונותיו ותפיסותיו וערכיו וחינוכו מבית ותחושת שליחותו, ולא עם הברנז׳ה וההגמוניה והאליטה. נדמה לי שהחבורה האליטיסטית הצליחה להכזיב את אמונו שהם יבינו מה כוחו וכמה כישרונו ויכולותיו מועילים לישראל. נדמה לי, אם אני מזהה זאת נכון, שנתניהו הנוכחי הוא נתניהו שטרם ראינו. והוא יעשה היסטוריה. וההיסטוריה לא תוכל להתעלם עוד מהנפח האדיר של נוכחותו בדברי ימי מדינת ישראל.
יהיה מרתק. יידרשו עצבי ברזל. לו וגם לנו. אבל אני מאמין שנתניהו, בפעם הראשונה בחייו, מתכתב עם ייעודו ולא עם אנשים שלעולם לא יקבלו אותו.

הדרך לרכך את נתניהו היא בהוקרה והערכה. השנים האלה הקשו את ליבו וחיזקו את גוו ואת עורפו. הוא יעשה היסטוריה. על אפם ועל חמתם. ובלי ציפייה לתודה. את התודה תוקיר לו כבר ההיסטוריה. אחרי לכתו. האנשים הפכפכים וצבועים ושטחיים וציניקנים. ונמאס לו. אני באמת מאמין שנמאס לו.
טבלו את הנוצה בקסת הדיו והתכוננו לתעד את המתרחש. נתניהו יעשה היסטוריה, ואנחנו נצטרך לכתוב אותה. ולחיות אותה. ולזכור אותה. כי היא מתרחשת ממש עכשיו.
ואני סבור גם שאת המהלך הפסיכולוגי שנתניהו עובר מתחיל גם לעבור הימין הישראלי כולו. אז נעבור את זה יחד. ונעשה היסטוריה יחד. כי זו השעה. והרגע הגיע. נביט לו בעיניים באומץ וננוע קדימה.
