מחיר הטעות
דרד סקוט היה עבד בארצות הברית באמצע המאה התשע עשרה. סקוט עתר לבית המשפט במיזורי וביקש שיצהיר שהוא שוחרר מעבדות. בית המשפט במיזורי דחה את התביעה. סקוט עתר לבית המשפט הפדרלי, ותביעתו נדחתה גם שם. סקוט ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית.
משפטנים אוהבים להפנות לפסיקת בית המשפט העליון האמריקאי כמקור השראה למערכת המשפט בישראל. אם כן, מה פסק בית המשפט העליון בעניינו של דרד סקוט? הפסיקה הייתה שהאדם השחור נחות מהאדם הלבן ושאין לאדם השחור זכויות לפי החוקה האמריקאית. בית המשפט העליון האמריקאי לא הסתפק בכך אלא גם אסר על הקונגרס להגביל בחוק את זכויות הבעלות של האדם הלבן על עבדים. במילים אחרות, בית המשפט העליון קבע שאם הקונגרס יגביל בחוק את זכותם של אנשים לבנים להחזיק בעבדים שחורים, חוק כזה יהיה בלתי חוקתי, מכיוון שהוא יפגע בזכות הקניין של בעלי העבדים.
2+המניע של בית המשפט העליון היה, כך טוענים, מניע חיובי. בית המשפט קיווה שבאמצעות הפסיקה יסדיר את המחלוקת הציבורית העזה בנוגע לעבדות. ואולם התברר שבית המשפט טעה טעות קשה ומרה. הפסיקה בפרשת דרד סקוט מסומנת כקו פרשת המים שגרם לפרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם שקרעה את אמריקה במשך ארבע שנים. המלחמה גבתה מחיר דמים כבד: מספר הנפגעים במלחמה גדול יותר ממספר הנפגעים האמריקאים במלחמת העצמאות, במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה ובמלחמת וייטנאם יחדיו.
דו"ח ועדת שמגר
ביום השבעת הממשלה התכנסה הממשלה לישיבה הראשונה. כמקובל, זוהי ישיבה טקסית. ומה זעקו כותרות העיתונים? "היועצת המשפטית לממשלה לא הוזמנה לישיבת הממשלה". ממש דרמה, חתירה מוחלטת תחת שלטון החוק וערעור יסודות הדמוקרטיה. חסרים רק תרועות מלחמה ורמזים על משטרים אפלים אשר אינם מכבדים את שלטון החוק.
ומכאן למציאות. ראשית, אין חוק, הוראה או תקנון הקובעים שהיועץ המשפטי לממשלה צריך להשתתף בכל ישיבות הממשלה. בעבר היו יועצים שנמנעו מלהשתתף בקביעות בישיבות הממשלה, והיו שהשתתפו בהן דרך קבע. שנית, מה יש ליועץ המשפטי לממשלה לחפש בישיבת ממשלה טקסית? הרי היועץ אינו חבר בממשלה.
2+הנושא מפורט בדו"ח ועדת שמגר משנת 1998. ועדת שמגר הייתה ועדה ציבורית שעסקה בנושאים הקשורים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ("הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו"). יושב ראש הוועדה היה מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, וחברי הוועדה היו פרופ' רות גביזון ושרי המשפטים לשעבר פרופ' דוד ליבאי, משה נסים וחיים צדוק.
כך קבעה ועדת שמגר בנוגע להשתתפות קבועה של היועץ המשפטי לממשלה בישיבות הממשלה: "דעתנו היא כי השלילה בסוגיית הנוכחות הקבועה בישיבות הממשלה גוברת על החיוב, והמלצתנו היא כי היועץ המשפטי יימנע מנטילת חלק באופן קבוע בישיבות הממשלה וישתתף רק באותם דיונים בממשלה בהם נדונה שאלה אשר לגביה מתבקשת חוות דעתו המשפטית.
"מאחר והממשלה מפרסמת לפי התקנון את סדר יומה, בכתב, כשלושה ימים מראש, אין קושי, כפי שלא היה קושי בעבר הרחוק יותר, באיתור מראש של אותם נושאי הדיון אשר בהם מוצדקת נוכחות היועץ המשפטי בישיבת ממשלה.
אף אם שאלת הנוכחות אינה מאותרת מראש, ניתן יהיה להחליט על בקשת חוות דעת משפטית או על התייצבות היועץ המשפטי בממשלה, בעת הדיון בממשלה בסוגיה אשר לגביה מתעורר הצורך בקבלת ייעוץ משפטי.
"יש לזכור כי בשיטתנו הועדף יועץ משפטי שאינו אישיות פוליטית המכהנת בממשלה. סמכותו ויוקרתו מבוססים על מקצועיותו. בחירה בחלופה זו נועדה לחזק את עצמאותו של הייעוץ המשפטי כלפי הממשלה וחבריה; אולם השתתפות קבועה בישיבות הממשלה עלולה לחתור תחת ההיגיון שבבחירה המתוארת".
ואם ניישם את דו"ח ועדת שמגר בענייננו, לא היה שום טעם, היגיון או צורך בהזמנת היועצת המשפטית לממשלה לישיבת הממשלה החגיגית הראשונה. אם כן, על מה יצא הקצף?
