אין-ספור זיכרונות מציפים אותי מראשית ילדותי ועד היום. אני זוכרת איך בדרך חזרה מבית הספר הביתה פסעתי על המדרכה מול מכון מאיר, ומהעבר השני של הכביש שמעתי אותך שואג כשאתה מעביר שיעור. אני זוכרת אותך תמיד מוקף בספרים או הולך להעביר עוד שיעור, נושא את ערמת הספרים העמוסים בסימניות.
קראנו לך לפעמים "סבא לחיים", כי כך נהגת לציין כל שמחה, יום הולדת או יום נישואים, בשתיית כוס 'לחיים' לבבית ושמחה. תמיד היה גם יין או מיץ ענבים שמתאים לנכדים. וכשכל אחד מהנכדים הביא לפניך את החתן או הכלה בפעם הראשונה, בהתרגשות גדולה הכנסת אותנו לחדרך, ומובן שהיה 'לחיים' חגיגי.
בזכות אחד הנכדים שגנב את האפיקומן ודרש 'שיעור נכדים' זכינו לשמוע את תורתך המאירה בחיק המשפחה במוצאי שבתות, במועדים ובחגים במשך שנים.
מעגל חיים
מעגל השנה כולו מוקף בך. ראש השנה היה התפילות המרוממות שלך והבכי שבוקע מלב נשבר. בערב יום הכיפורים, דקות אחדות לפני כניסת היום הקדוש, המשפחה כולה נאספת אל שולחנך, ואתה, לבוש קיטל, מעוטר בטלית, ופניך כפני מלאך, מברך אותנו בקול נשבר: "יהי רצון שתהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו", והדמעות מתגלגלות ונושרות על הקיטל הלבן.
בחג הסוכות נהגת לקנות לכל המשפחה את ארבעת המינים. כמה אהבת את מצוות הסוכה; אני חושבת שאתה האדם הראשון שהתקינו לו מזגן בסוכה כדי שתוכל לשהות בה גם בחום. בסוכות האחרון הרופא שלך נדהם לשמוע שאתה, יהודי בן 90, עוד ישן בסוכה.
1+הדלקת נרות בחנוכה בפתח החצר בשמחה ובהידור, וסבתא תמיד ניצבה לידך. בשנים האחרונות דאגת להשמיע באוזנינו סיום אחר למעוז צור: "ויש קץ לימי הרעה".
בחג הפורים נהגת ללבוש לבוש חסידי, לחבוש שטריימל ולאחוז בקבוק יין הפוך. אהבנו כילדים קטנים בליל חג הפורים להיכנס איתך לרכב שהוביל אותך, מוקף בבחורי הישיבה, מביתך אל שמחת הפורים בישיבה.
לא אשכח את החוויה של אפיית מצות יד בראש חודש ניסן, לכבוד הפסח, שעליה הקפדת לפקח בכל שנה, כדי לחלק מצות לכל היישוב ולכל המשפחה. בליל בדיקת חמץ במשך כשעתיים עשית בדיקת חמץ ביסודיות רבה, וסבתא לצידך, אוחזת בדממה נר ונוצה. בערב פסח לא ויתרת על ההידור של אפיית מצות יד בחצות היום, ופעם אחת זכיתי להתלוות אליך.
בהגיע הלילה הקדוש של ליל הסדר ניצבת כמלאך, כמשה רבנו המוציא אותנו ממצרים, מאיר לנו את אור הגאולה בסדר שנמשך אל תוך הלילה, מוקף בכל המשפחה, וכולם קרבים אליך, צמאים לשמוע כל מילה.
שיא החיים
אבל שיא השיאים היה יום העצמאות. בשבילי, סבא, אתה יום העצמאות.
בליל יום העצמאות היית מאיר כל כך, וברכת 'שהחיינו' שלך מהדהדת בי עד היום, ואיתה הלל בשירה ובריקודים, תפילת הודיה שנמשכת שעות ומקנה ליום זה את המשמעות האמיתית והעמוקה ביותר.
חודשים רבים אמרתי מדי יום לרפואתך את מזמור קז בתהלים, הנאמר בליל יום העצמאות, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", שכל כך מסמל לי אותך. זה גם המזמור שאמרתי כשבאתי להיפרד ממך, עטוף בטלית במרכז חדר השיעורים הגדול בבית שלך ושל סבתא, פמוטי השבת של סבתא דולקים משני צידי ראשך.
יום ירושלים היה ריקוד דגלים מאז שאני זוכרת את עצמי. סבא רוקד, מוקף בתלמידיו, בצעדה אל הכותל המערבי. ולא משנה שזו צעדה של בני נוער ושאין עוד ישיבות גבוהות, מדי שנה סבא שותף לשמחה על שחרורה של ירושלים. בשנה שעברה, כשכבר היית חלש, לקחו אותך להשתתף ברכב בחלק מהמצעד. יש צילום יפהפה של רכבך מוקף מאות צועדים, וכמה התחיית וקיבלת כוחות מכך שלא ויתרת על מנהגך והיית שותף בשמחתה של ירושלים.
אור חיים
אתה, שעלית לארץ לבדך, ילד ניצול שואה, זכית להקים משפחה מפוארת בחסדי ה', ובכל הזדמנות דאגת לציין זאת ולהודות לה' יתברך על חסדיו. אולי זה גם מה שהנחה אותך כשהגעת לבקר בבית החולים לאחר כל לידה של נכד ונין, לאחל מזל טוב ליולדת ולברך בשם ומלכות ברכת שהחיינו על הצאצא החדש.
כששאלנו אותך על כל מיני תופעות שאנו פוגשים במציאות היום-יומית במגורים בתל אביב ממש הרגשתי איך המבט הטוב שלך מחולל מציאות, נותן תקווה. ממלא באמונה תהליך שאנו עוברים בדרך עד לגאולה השלמה.
1+ועוד זיכרון אחד: לאחר הגירוש האלים מעמונה, לפני כשש עשרה שנה, נאספנו אליך הנכדים נסערים וכואבים בגוף ובנפש. אתה הקשבת לכל אחד, שמעת מה קרה לכל אחד ואחת, כאבת מאוד את כאבנו. ועם זאת לא נבהלת מהסערה ומהטלטלה, ובמבט הבהיר שלך על תהליך הגאולה ניסית לחזק גם לנו את המבט, להבין שהעולם אינו רק שחור או לבן כפי שבני נוער נוטים לראות. גם אם נשארנו עוד סוערים, הרוח הגדולה ועוצמות האמונה חדרו לנו עמוק-עמוק ללב.
היום כשהלכתי בחוץ ראיתי את העננים האפורים שאת הקצה שלהם מאירה השמש באור יקרות. הרגשתי את דרישת השלום שלך ואת ההבטחה שהעננים יתפזרו ואור הגאולה השלמה יתגלה. רסיסים של זיכרונות מגלים גדלות עצומה, לב חם, פנים מאירות וטובות שכל כך חסרות לי.
הכאב עצום, אך איתו יחד אתה נוכח כל כך. זכינו. זכינו בסבא שהוא כלל גדול, הרואה את כל הפרטים ואינו מחמיץ דבר. זכינו וזכה העולם בנשמה יקרה המאירה את העולם באור יקרות כמו השמש, מעניקה מחומה, מאהבתה, מגודלה ומטובה במשך תשעים שנה. ומכאן, מהחלל האדיר שנפער בנו, יש לכולנו אחריות גדולה להוסיף כל אחד אור קטן כפי יכולתו, אור אהבת תורה, אור אהבת עם ישראל, אור אהבת ה', אור אהבת ארץ ישראל.
