המקום: בית יולדות אי-שם בארץ. ברגע זה נולד ילד. ההורים הנרגשים מופתעים שהצוות מזמן אותם לשיחה.
הורים מודאגים: "קרה משהו לילד?"
רופא: "לא, לא, הכול בסדר, הוא לגמרי בריא. הבעיה היא…"
הורים: "מה? מה הבעיה איתו?! לא שומע? לא רואה?"
רופא: "לא, לא. זה לא משהו כזה בכלל".
הורים: "אז מה יש לו?!"
רופא : "ככה. נולד לכם ילד בריא. הוא פשוט… נולד ערבי".
הורים: "מה, ולא ראו את זה באולטרסאונד?!"
הקטע לקוח ממערכון ישן ששכחתי למי מגיעים זכויות היוצרים עליו. היום, לנוכח הקריאות למלחמת אזרחים, בואו נפעיל את מכשיר האולטרסאונד ונבדוק מי בעצם הפרה את הגוף הלאומי שלנו, שילד את הילדים שעוינים אותו רדיקלית.
תינוקה של ישראל
בעולם רווי שקרים יש תחום אחד שבו אין כל תועלת בשקר, והוא תחום החינוך. כי חברה שמשקרת לילדים שלה תגדל דור חדש שפועל בניגוד למטרות שהיא רוצה לקדם. די להביט בתוכני החינוך כדי לדעת מה ילד יום. לכן כשהרשות הפלשתינית מחנכת ילדי גן על סיפורים כגון על עובר שמתחנן לצאת מבטן אימו כדי להרוג יהודים, כבר אפשר לראות את חגורת הנפץ באולטרסאונד ולהבין שזה לא עם שמטרותיו הן שלום.
כל אחד מחנך את הילדים שלו לאמץ את הערכים של המשפחה, הסביבה והתרבות שלו. לצמוח להיות אזרחים בוגרים, אחראים ומועילים לעצמם, למשפחתם ולקהילה שבה הם אמורים להצליח, לתרום לה ולשגשג בה. אך מי מחנך את הילדים שלנו?!
החודש חשף עיתונאי עכשיו 14 עקיבא ביגמן, שכני מהעמוד הקודם, שהקרן לישראל חדשה "קיבלה עליה אחריות" בגלוי למימון הפגנות נגד הממשלה הלאומית בישראל. אלא שזה רק קצה הקרחון. למעשה הקרן היא הגוף העיקרי שמממן את החינוך בישראל – החל מגיל גן דרך הצבא והאקדמיה ועד להכשרת הפקידות הגבוהה בישראל. אם כן, מה הפלא שהקרן רואה בעצמה ריבון?
הקרן לישראל חדשה, לאחר שהפרתה בהצלחה את רוזמרי בתינוק של השטן, סיימה את מלאכת האימפריאליזם והקולוניאליזם התרבותי שלה בכל המוסדות שלנו. בשל ההפריה הזו הערך האוניברסלי היחיד שחוצה תרבויות וזמנים – ערך האנטישמיות – תובע עתה בצדק את ריבונותו.
מזל טוב מדינת ישראל, נולד לך ילד אנטישמי.
2+להיות בוגרים מזיקים
אילו היינו מביטים באולטרסאונד היינו מגלים שזה שנים האקדמיה מטפחת ברחמה ערכים פוסט-ציונים שבמהותם הרעיון האנטישמי שרק ליהודים לא מגיעה מדינה משלהם. זה שנים היא יולדת רעיונות דפקטיביים פרי נישואי הדעה האחת, וחניכיה בישראל הם היום רבים מהמורים, מאנשי התקשורת, מהשופטים, מהפרקליטים, מקציני הצבא, מהפקידים הבגירים, מהפעילים החברתיים וכמעט מחצית מהפוליטיקאים.
את כל אלה חינכה המדינה עצמה להיות בוגרים מזיקים לעצמם, למשפחתם, לסביבתם ולעמם. בעצמנו יצרנו את החוזה החדש בין שלטון לאזרח: חובתו של האזרח היא לחיות למען המיעוט, וזכותו היחידה היא להגן על זכויות האדם של אויביה, מסתנניה ושונאיה.
שם קוד: חינוך לפלורליזם
אחת החניכות המצטיינות היא שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא-ביטון (תקווה חדשה). כתוצר נאה היא הכניסה למשרד החינוך את תוכנית גפ"ן.
תוכנית גפ"ן היא סופרמרקט ענקי המציע למנהלי בית ספר עשרות אלפי תוכניות לימוד לבתי ספר בכל תחום שיעלה על הדעת. לשם כך בוטלו שיעורים שיש בהם כדי לבסס זהות יהודית בישראל, ותחת זאת מדינות זרות מממנות תוכניות לימודים 'פלורליסטיות' מכל הגוונים.
אלא שפלורליזם חינוכי הוא סתירה לוגית, משום שחינוך הוא תמיד לערכים מסוימים ולא לכלל הערכים. חינוך לפלורליזם הוא שם קוד לחינוך שנועד לנגוד את הערכים החברתיים הקיימים שהילדים רכשו בבית, ומשום כך הוא כולל חיבור לישו ולנצרות, לערכים קומוניסטיים במסווה של 'שוויון מגדרי', ערכים פוסט-ציוניים, חינוך ל'מיניות בריאה', להבדיל מהמיניות החולנית שפעוטות בגן רכשו בבית, ועוד.
ואם טרם השתכנעתם, חישבו על כך: יש פלטפורמה שמאפשרת לאנשים מארגונים זרים וממדינות זרות, שאינם חיים פה ולא יישאו בתוצאות החינוך, לחנך את הילדים שלנו. לא חסרים שונאי ישראל בעולם. אם כן, מה נראה לכם שיקרה?
2+ילדים אויבים
Host Manipulation by Parasites היא תופעה רווחת בעולם החי. טפיל חודר לאורגניזם אחר, חיפושית למשל, משתלט על מוחה ומתמרן אותה להתאבד בבטן טורף, ציפור למשל, שרק בתוכה הטפיל יכול להתרבות.
באותה דרך ילדנו בלידת עכוז ילדים אויבים לנו. והם בצדק יכולים לטעון שהמדינה היא שלהם, שהחוזה הבסיסי והראשוני שעשו עימה היה החינוך לערכים אנטישמיים שאנחנו עצמנו הענקנו. ועכשיו עולה שאלה – שהתשובה עליה אינה ברורה כלל – מי החיפושית ומי הטפיל?
ממשלת החיפושית לבדה, לאומית ככל שתהיה, אינה יכולה להיות הפתרון. לפני כן עליה לפטר את כל הדרג הפקידותי הטפילי, וזה יגרום לטפיל לקום עליה כטפיל אחד. אך אם תשאיר את הטפילים, תמשיך החיפושית שלנו במסלול האובדני.
2+נכון להיום מדינת ישראל אינה קיימת עוד. הקרן הטפילה לישראל חשה בטוחה דייה לדרוש בגלוי ריבונות כשם שתאגיד הפירות האמריקאי היה ריבון על רפובליקות הבננות בדרום אמריקה. במובנים רבים מי שמחנך לתרבות שלו הוא אכן הריבון. לתפיסתם בשלה העת של הקולוניאליזם התרבותי הגלובלי לקחת את המושכות בגלוי.
יש מוצא אחד שאינו כרוך במלחמה ממשית: שכל אחד מאיתנו יתחייב בפני עצמו לזקוף את גבו הלאומי, להיות חיפושית גאה בארצה; בריאה בגופה ובנפשה. אם אנחנו, העם, כל אחד מאיתנו, ישכיל להדוף מעליו פופוליזם זול, להלך זקוף, לטפח עמוד שדרה שעוצב על אמונה בצדקת הדרך, ולא יעקם באנינות את אפו כנגד אנשים כמו אבי מעוז ואחרים שקיבלו עליהם את המשימה הקשה להוציא את הערמונים הרעילים מתוך הצלחת הלאומית הבוערת, אלא יתמוך בו באומץ, אזי יטרפו הטפילים אלו את אלו, יפלטו זה את זה בהפרשה מהבילה וילכו לחפש חיפושית בריאה פחות להיטפל אליה.
