משפחת גלר, מחספין שברמת הגולן, מנסה בימים אלה להתאושש מרכבת ההרים הרגשית שהם עברו כמשפחה בשנה האחרונה. בחודש מרץ האחרון רעיה גלר בת 14 וחצי בסך הכל, קיבלה את הבשורה הקשה שבגופה התגלה סרטן העצמות.
מיכל גלר, אמא של רעיה: "התחילו לרעיה כאבים ברגל חשבנו שזה סתם כאב ועוד אני שמתי לה משחה. בהמשך הבנו מהר מאוד שמשהו לא בסדר ובבדיקת רנטגן כבר ראו שמשהו חסר בעצמות. זה לא פשוט לשבת מול אורתופד-אונקולוג זה לא משהו שנבלע בקלות זה רגע כזה שהוא קצת הכחשה, פתאום העולם עוצר".
הכתבה המלאה מתוך המהדורה המרכזית
במהלך השנה החולפת עברה רעיה אשפוזים ארוכים בבית החולים תל השומר שכללו בין היתר טיפולי כימותרפיה מתישים וניתוח. רעיה שיתפה על הרגשתה במהלך הטיפולים: "אני לא יודעת להסביר זה כאב לא מוכר, מן צמרמורת כואבת בכל בגוף ובחילות נוראיות זה נוראי".
למשפחתה של רעיה היה ברור שאת המסע הזה הם יעברו כמשפחה חזקה ומלוכדת וישדרו לרעיה עוצמה וכוח. דובי גלר, אביה של רעיה: "כשאת רואה שכל המשפחה מתגייסת ואחים של רעיה תמיד שם בשבילה ובשבילנו זה ממלא מה שנקרא אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד".
רעיה: "היו גם אנשים טובים שכל הזמן דאגו לי הביאו לי אוכל ומתנות זה לא דברים שהכרתי לפניכן".
1+השבוע סיימה רעיה את סבב הטיפולים האחרון של הכימותרפיה והסימנים הרפואיים משדרים אופטימיות. האופטימיות במשפחת גלר מורגשת היטב. היא מלווה אותם בכל שלב בחייהם וגם ברגעים הקשים שעברו עליה עד עתה. דובי גלר: "זו בחירה, בחירה מודעת אם להיות בשמחה או בעצב. אנחנו בחרנו בשמחה אחרת אפשר בתוך שנייה וחצי להתרסק".
למרות הקושי יש גם הומור, הנוסחה שבעזרתה הצליחה משפחת גלר לשמור על רוח חזקה. בין דמעה לדמעה מצליחים לצחוק גם על נשירת השיער ובכלל על המצב.
1+רעיה: "לא צריך שמפו לא צריך מרכך, הייתי מתעוררת בחמש לפנות בוקר לחפוף את השיער" ומה עכשיו? "עכשיו אני לא מתעוררת". מיכל גלר: "עכשיו היא מתעוררת בחמש וחצי אחר הצוהריים".
עכשיו שבעזרת ה' השגרה המשעממת חוזרת לחייה רעיה יכולה לתכנן איך היא מפצה על הזמן שאבד וכובשת את העולם: "אני מחכה לרגע הזה שאוכל לטייל עם חברות שלי, פספסתי זמן יקר אבל יש לי תוכניות ובעזרת ה' אגשים אותם".
כמו שכבר הבנתם, זה סיפור אחר על מחלת סרטן אחת והרבה אופטימיות. סיפור על נסיכה בשם רעיה שמפיצה המון שמחה ותקווה בסביבתה. וכמו בסיפורי נסיכות, אנחנו בטוחים שגם הסוף יהיה טוב.
