שיחת היום היא מערכת המשפט – לאן שלא נלך ומה שלא נעשה נמצא את עצמנו מקיימים דיון אם אנחנו בעד או נגד הרפורמה של לוין, אחרי חמש מערכות בחירות ובמקום שננוח מפוליטיקה וניתן לממשלה הנבחרת למשול, נשאבנו שוב למחלוקת חדשה מבית היוצר של פוליטיקאים שירדה קרנם ופרשנים לענייני משפט שחרגו מתפקידם.
אין חולק שנדרשת רפורמה במערכת המשפט וגם הפוליטיקאים שצועקים בהפגנות יודו בכך כשהמיקרופונים כבויים. יתרה מכך, הנושא נדון באופן קבוע באקדמיה וכל שר משפטים בעשור וחצי האחרונים ניסה לקדם מהלך כלשהו לשיפור השיטה הקיימת. עם זאת, כיום שבשלה העת לשינוי מהותי קולם של מי ששאף בעבר לרפורמה כזאת בין אם בהבטחת בחירות או ככלי לקושש בוחרים, נדם ובמקום הם נכנסו לפוזיציה והכתירו את עצמם כ"מגיני מערכת המשפט".

הראשונה בהם, היא ציפי ליבני שעוד בשנת 2009 קראה לפיצול תפקיד היועמ"ש, ליבני עצמה הכירה בבעייתיות של היועמ"ש ואת ניגוד העניינים האינהרנטי שבתפקידו וניסתה לקדם תובע כללי שיעסוק בשחתות שלטונית על מנת להקטין את ניגוד העניינים של היועמ"ש.
בנוסף היא הכירה בהעדר השקיפות של המערכת ובחשיבות של אמון הציבור במערכת המשפט שהחל לרדת מאז המהפכה החוקתית. היום, עשור אחרי ואחרי שנעדרה שנים מהסדר היום הפוליטי ליבני הייתה הנואמת הבכירה נגד הרפורמה במשפט בהפגנה שהתקיימה בתחילת החודש בכיכר הבימה, וזאת אחרי פגישה חסויה וללא פרוטוקול מסודר עם נשיאת העליון, השופטת חיות בימים שקדמו להפגנה.

גם גדעון סער, הכריז בקול תרועה רמה כי ברצונו לפצל את תפקיד היועמ"ש כאשר הקים את מפלגתו תקווה חדשה וזכה ל-20 מנדטים בסקרים, סער גם הצהיר שהוא ייקדם שימוע פומבי למועמדים לשופטי עליון וייקדם מנגנון ביקורת על הפרקליטות, אך בדומה למנדטים שלו שהתאדו לאוויר כך קרה גם לדעותיו, וכיום הוא נמנה בין המתנגדים החריפים ביותר לרפורמה של לוין.
קריסתו הפוליטית של סער היא בזכות האחד והיחיד, השופט בדימוס, אהרון ברק, שלאחר שיחה קצרה עמו בה הוא הסביר לסער מדוע אסור לפצל את תפקיד היועמ"ש הבין סער שנותר לו מהלך אחד בלבד והוא למכור סופית את האידיאולוגיה הפוליטית שלו ולאמץ רטוריקה חריפה ומתנגדת.

נעבור למתן כהנא, שכניסתו לפוליטיקה הייתה לצידם של נפתלי בנט ואיילת שקד שמשכו אליהם בוחרים רק בזכות רצונם לטפל בבג"צ כלשונם, השלישיה הציעה רפורמה הרבה פחות מתונה מזו מציג לוין. גורלם של שקד ובנט ידוע, אך כהנא שארית הפליטה של מה שנשאר ממפלגת ימינה האיש שכוחו האלקטורלי כמעט שלילי, טוען שהרפורמה של לוין תוביל לקרע הזהה לקרע שנגרם כתוצאה מהמהפכה החוקתית של ברק ולכן כהנא אינו מסוגל לתמוך בה, במילים אחרות האני מאמין שבזכותו התקדם בפוליטיקה ונכנס לממשלה פחות רלבנטי כאשר אתה רק חבר כנסת מן המניין.
כמעט אחרון חביב, ראש הממשלה לשעבר, לפיד כתב טוב שלם בשם חקירוקרטיה, כבר בשנת 2008, בעיתון של המדינה. בטורו הוא קורא לאמץ את החוק הצרפתי, כי איך אפשר לנהל מדינה כשיש חקירות שתלויות מעל ראשו של האזרח מספר אחד. כן כן, לפיד העיתונאי כתב על הקושי שכל נבחר ציבור שזוכה להיכנס ללשכת ראש הממשלה זוכה גם לחקירה פלילית מעין שתיים במחיר אחד.

לכן, לפיד הצעיר, בעל האספירציות הפוליטיות קרא מבעד לדפי העיתון של נוני מוזס, לסיים את הפארסה הזאת ולחוקק חוק שמונע חקירות פליליות נגד ראש ממשלה. בהמשך בשנת 2014 כשכבר היה פוליטיקאי וכשעוד טען שהוא ימין מרכז קבע בנחרצות שבית המשפט עליון של אהרון ברק השתלט ופגע במשילות של הפוליטיקאים, שיטוט מהיר ברשת ותמצאו את סרטון שלו אומר בדיוק את זה. עם זאת, לימים כאשר החל לחשוק בתפקיד ראש הממשלה, שם את עצמו כמגן הראשי מערכת המשפט, הימור פוליטי שעזר לו לזכות בכל הקופה.
לעומתם, שר המשפטים לשעבר והמשפטן דניאל פרידמן, נותר איתן בדעותיו, לשיטתו מערכת המשפט צריכה הבראה ויש צורך ברפורמה כלשהי, הוא אומנם לא מסכים עם הרפורמה של לוין במלואה, אך מציע חלופה משלו הוא בא לשולחן הדיונים ולא פונה למפגינים עם סיסמאות ריקות בכיכרות.

ההתנהלות של פרידמן, מטילה צל כבד על יתר הפוליטיקאים שמתחזקים את המחלוקת שנוצרה בתקווה שזה יטיב איתם עמם ביום הבוחר הבא. נותר רק לקוות שהרפורמה של לוין תעבור כדי שאם אכן יגיעו שוב לשולחן הממשלה הם גם יוכלו למשול.
