בעצם בחירתה של שרת החינוך לשעבר, ד"ר יפעת שאשא-ביטון, לקדם את רפורמת הבגרויות במקצועות המורשת, החברה והרוח (המח"ר), היא העזה לקחת את מה שכבר ידוע ומוכר לכולנו מזה עשרות שנים, ולהפוך אותו לתקוותם של הנערות והנערים שלנו. במקום ישיבה ממושכת של קריאת חומר ושינונו לקראת מועד בחינה, היא זימנה את המורים והתלמידים לעבודה תהליכית, לא פשוטה, אך בהחלט כזו שיש בה נקודות מפגש איכותיות, שבהן המורה והתלמיד לומדים יחד.
למידה, בכדי שתעביר את האדם את חוויה משמעותית, הכרחי שתהיה בעירור הסקרנות ומציאת נתיבים סובייקטיביים לחקר מקרים ומצבים, וזה בדיוק מה שביקשה הרפורמה לייצר. כתיבת עבודת מחקר במקצועות ההומניים במודל של הרפורמה ה"שאשית", מאפשרת לתלמיד לשאול שאלות, כשהמורה מנגד מוזמן לשאול שאלות, ללמוד מהתלמיד וללמדו. בדרך זו זוכים המקצועות ההומניים להכרה בעוצמת עולם הרוח בחיי האדם. במקום לשנן אוקסימורונים, או פרקים שלמים של היסטוריה, התלמיד והמורה מעלים שאלת מחקר שיוצאת מתוך סקרנות, ונבנית מערכת של יחסי מנחה מונחה, שמאפשרת יציאה מעולם שבו המורה מחזיק במונופול הידע, אל מרחב שבו המורה מנחה את התלמיד לשאול שאלות, להתדיין, לחשוב ביחד.
1+עוד טרם החלפת השרים, ביטול הרפורמה יצר התגוששות בין מחנות פוליטיים ואינספור מאמרי מערכת הדהדו דעות בעד ונגד, כשהמתנגדים מביעים חשש מריבוי העתקות ובנוגע לשאלת המסוגלות של אנשי ההוראה להסתגל לסגנון הוראה שונה בתכלית שעיקר כובד משקלו מתמקד בתהליכי ליווי וחונכות. אל מול כך, נזרעו באופן אחראי ומווסת תהליכי הטמעת הרפורמה באופן מדוד והדרגתי, אך כעבור חצי שנה בלבד החליט שר החינוך הנכנס לבטלה.
וכך, לצערנו, רבבות תלמידים שסוחבים עימם במשך שנים תחושות של כישלון ודימוי נמוך כתוצאה ממציאות שבה הם מתקשים לכתוב ולקרוא בלחץ של זמן – להחזיר לעצמם את תחושת המסוגלות והיכולת להצליח. נלקחה ההזדמנות מילדים שהם בעלי יכולות רטוריקה וביטוי גבוהות, כמו גם מילדים שצמאים כל כך למבוגר אחד שיאמין בהם. מצידו השני של המטבע, לא ניתנה הזדמנות לאותם מורים, להחליף את הכובעים, ולהפוך למורה ומנטור מלווה שמאפשר שיוצר דיאלוג ותוכן. אין סכנה למעמדם של מקצועות המח"ר, ההיפך הוא הנכון – המרת מבחני בגרות בעבודות חקר מעמיקות ומלוות על-ידי מורים-מנחים, יגבירו את האדוות בקרב התלמידים, המרואיינים, הספרניות והספרנים, ההורים ועוד.
אל מול החילופים התכופים בתא הקברניט של ספינת החינוך, חשוב שהעומדים בראשו יבינו כי ארמונות בחול יקרסו לנוכח גלים כבדים. ללא הזדמנות אמיתית לבנייה איטית, תהליכית, המערכת תמשיך לפעול על בסיס יסודות רעועים, וכמסורת ארוכת שנים שחוזרת על עצמה, הראשונים לשלם על כך הם הילדים של כולנו.
הכותבת היא רכזת תחום חונכות ורכזת תחום עמיתות פדגוגית במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי
