הקבינט המדיני ביטחוני התכנס בסוף השבוע בעקבות הפיגוע הקשה בירושלים שבו נרצחו שבעה בני אדם, והחליט בין היתר לזרז מתן רישיונות נשק לאזרחים ישראלים, כלומר להקל על התבחינים שיש לעמוד בהם על מנת לקבל רישיון לנשיאת נשק. זאת, בין היתר, לאחר שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע לזירת הפיגוע, נתקל בטענות תושבים בנושא והבטיח לטפל בכך.
התמונות הקשות מהפיגוע, הבהירו כמה חשוב שיהיו ברחובות אזרחים חמושים ומיומנים בשימוש בנשק. אין חולק על כך שאזרח נושא נשק הנוכח במקום מתחילת האירוע, יכול להגיב מוקדם יותר מכח משטרתי, מהיר ככל שיהיה. ואולם, האם אכן זירוז מתן רישיונות נשק צפוי להעלות את כמות האזרחים הנושאים נשק?
יש שני סוגי רישיונות נשק: ארגוני ופרטי. רישיון ארגוני הוא כזה שניתן בשל תפקיד – למשל: מאבטח, בלדר כספים ועוד. רישיון כזה ניתן למקום העבודה שמחזיק מספר כלי נשק. האזרח שעובד שם מקבל רישיון ארגוני והוא מגיע למקום העבודה, מקבל את האקדח ומחזיר אותו בתום העבודה או המשמרת לפי העניין. רישיון פרטי מנגד, ניתן לאדם פרטי על בסיס תבחינים שהמשרד לביטחון הפנים הגדיר מראש.
כיום, התבחינים העיקריים והמוכרים הם על בסיס שלוש קבוצות עיקריות.
הראשון לפי מקום: מגורים, עבודה וכד'; השני לפי סוג עיסוק: חקלאי, מורה דרך, קב"ט, כבאי, מדריך ירי ועוד; השלישי לפי הכשרה: שירות בכוחות הבטחון (קצינים ונגדים בקבע ומילואים מדרגה מסויימת), הכשרה צבאית ברובאי 07 ומעלה, שירות ביחידות מיוחדות בכוחות הביטחון, שירות במשטרה הכשרות ייחודיות של גופים ביטחוניים ועוד.
2+אם נחזור לדרישה להפחית את התבחינים שהצגנו את רובם מעלה, הטענה של הציבור וחלק מנבחרי הציבור, היא שהפחתה של התבחינים תאפשר לרבים להוציא רישיונות לנשק. טענה זו נכונה (כיום זמן ההמתנה לרישיון הוא בין 8 ל-10 חודשים) אבל יש התעלמות מהפיל שבחדר.
בעיה גדולה עם הרישיונות לנשק אינה רק בתבחינים, היא גם בסירובים למתן רישיונות לנשק, אי חידוש רישיונות או ביטולים של רישיונות קיימים – כל אלו, בשל המלצה או דרישה של משטרת ישראל. בכל שלב הרישיון לנשק, המשטרה יכולה להתנגד למתן רישיון לנשק לאדם (פרטי או ארגוני).
כך למשל, אדם יכול לבקש רישיון לנשק לראשונה ולהיתקל בסירוב, בגלל התנגדות של המשטרה. זה יכול להיות גם בשלב החידוש של הרישיון, אז נעשית פניה של אגף כלי הירייה (הגוף במשרד הבט"פ שאחראי על רישיונות לנשק) למשטרת ישראל בשאלה אם יש להם התנגדות.
הסירוב של המשטרה, יכול להיות אפילו בתקופת הזמן שבין החידושים, אם למשל המשטרה מחליטה שיש לה התנגדות שלאדם מסוים יהיה רישיון לנשק. לעיתים הדרישה של המשטרה יכולה להיות מבוססת, למשל האדם חשוד בביצוע עבירה חמורה. אך לעיתים, ורוב המקרים זה המצב, הסירוב של המשטרה יכול להיות לא סביר לחלוטין, אפילו על גבול המגוחך.
2+כך למשל, נתקלתי במצבים שבהם המשטרה ביקשה לפסול רישיון לנשק של אדם שהתקבל מידע מודיעיני על מעורבות שלו בסמים. ככה, בלי הסברים, בלי חקירה – סתם מידע מודיעיני עלום. אז, אותו אזרח צריך להתרוצץ ולהילחם על הרישיון שלו חזרה (ואם נלחמים בתחנות הרוח הרישיון מוחזר לרוב).
במקרה אחר, נתקלתי באדם שנחקר על עבירה של הטרדה מינית ובוטל לו רישיון הנשק. בלי להידרש לשאלת החומרה והאחריות של אותו אדם לעבירה של הטרדה מינית,
2+חייבת להישאל השאלה, מה בין חשד לעבירה כזו לבין נטילת רישיון לנשק?
כל אלו, אף מבלי לדבר על אותם גברים שבמסגרת סכסוך משפחתי ותלונות הדדיות נלקח מהם הרישיון ויחד איתו האקדח. במקרים רבים התיקים הללו נסגרים בלא כלום – אך הרישיון לנשק, הוא אבד לעד.
הדרך לשינוי נעוץ לא רק בשינוי והקלת התבחינים למתן רישיונות פרטיים לנשק, הוא עובר גם דרך המשטרה בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההיגיון של המשטרה למתן, חידוש או החזקה ברישיונות נשק פרטיים.
עו"ד עומר בללי, הוא מומחה למשפט פלילי
