אם בית משפט גבוה לצדק הוא בג"ץ, למה צבא ההגנה לישראל הוא לא צה"י? כשהרוחות סוערות סביב פסילת מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לשר, האקדמיה ללשון העברית מדקדקת באופן בו נבחרות האותיות לראשי התיבות, כשאחת המילים אליהן היא מתייחסת (ולא במקרה) הינה בג"ץ.
באקדמיה מסבירים כי ישנן מספר דרכים מקובלות לבחירת ראשי תיבות: ראשית, לבחור את האות הראשונה מכל תיבה. למשל: ד"ש – דרישת שלום, קב"ן – קצין בריאות הנפש. כמו כן, לעיתים נבחרות שתי אותיות ואף יותר: מנכ"ל – מנהל כללי, יועמ"ש – יועץ משפטי.
מה בנוגע לבג"ץ?
לעיתים, כוללים בראשי התיבות את אותיות השימוש משה וכל"ב, אך לפעמים גם לא, וזה בדיוק השוני בין "צה"ל" ל-"בג"ץ". דוגמאות לשימוש באותיות אלו: תנצב"ה – תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, סכו"ם – סכין, כף ומזלג, דו"ח – דין וחשבון וכך גם צה"ל – צבא ההגנה לישראל.
מנגד, כאמור מסבירים באקדמיה ללשון כי יש פעמים בהן מושמטת אות השימוש: שק"ם – שירות קנטינות ומזנונים, מח"ר – מדעי החברה והרוח, קמ"ש – קילומטר לשעה, וכך גם בג"ץ – בית המשפט הגבוה לצדק.
עוד אמרו באקדמיה כי ישנה החלטה אקדמית אשר קובעת מתי ראשי תיבות מסתיימים באות סופית או רגילה: "כותבים אות סופית אם ראשי התיבות מבוטאים כמילה ממש, כגון תָּנָ"ךְ, עַבָּ"ם (עצם בלתי מזוהה), פָּזָ"ם (פרק זמן מינימלי). לעומת זאת אם בדיבור נוהגים לפתוח את ראשי התיבות ולומר את המילים המרכיבות אותם במפורש, או אם קוראים את האותיות בשמן – כותבים אות רגילה. למשל: מ"מ (=מֵם מֵם; מפקד מחלקה); חוה"מ (=חול המועד)". לבסוף, הדגישו באקדמיה: "אם האות האחרונה היא כ או פ ההגויות בדגש – תיכתב אות רגילה ולא אות סופית. למשל: חַ"כּ, שַׁבַּ"כּ".
