ישיבת ההסדר "נצר מטעי" באריאל עברה למבנה קבע חדש, אותו היא זוכה לחנוך בימים האחרונים במתחם חדש ומרשים במרכז העיר. הישיבה, שלא פסקה מלימודה גם בתקופת הגירוש, מתעצמת וצומחת מדי שנה במספר התלמידים האברכים. על גלגולה של הישיבה מספר ראש הישיבה, הרב ציון טויל, שהחל את דרכו התורנית בישיבת מרכז הרב, את דרכו החינוכית בישיבת ההסדר בגולן ואף זכה בצעירותו לשמש את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בביתו.
2+בשיאה של האינתיפאדה השנייה, בעוד היישוב נצרים בגוש קטיף נצור ומסוגר, החליטו הרב טויל ואשתו לעבור לנצרים. "היה ברור לתושבי היישוב שהם רואים בנצרים מקום של תורה מול אי הוודאות שמסביב", נזכר הרב. "אי של ודאות זו התורה. אי של ודאות זהו בית מדרש שוקק חיים עם בחורים צעירים תוססים היושבים ולומדים. זכינו לגור בנצרים במשך ארבע שנים בלבד, אך ארבע השנים הללו היו שקולות כמו 40 שנה", סיפר.
"התחושה הייתה שכל פעולה שמתבצעת במקום היא שליחות. כשאישה שותה כוס קפה ומשחקת עם ילדיה היא חלק מהשליחות הזו. חקלאי המחזיק את הקרקע בעשר אצבעותיו היהודיות מקיים את החיים היהודיים במקום. זו הייתה התחושה, 24/7, 365 ימים בשנה".
2+את יום הפינוי מנצרים זוכר הרב היטב. "הישיבה מנתה באותה עת עשרות בודדות של תלמידים. אף אחד בקרב מקבלי ההחלטות לא לקח בחשבון שנבקש להישאר מאוחדים ומגובשים, ולעזוב יחד כיישובים וקהילות. פנו אלינו מהמרכז האקדמי אריאל (לימים אוניברסיטה) והציעו לנו להשתכן באופן זמני בקרוואנים של סטודנטים, עד שנמצא פתרון קבוע".
לאחר חודשיים בהן שהו המשפחות העקורות בקרוואנים, הם היו צריכים לקבל החלטה לאן מועדות פניהם. הרב טויל מספר כי התקבלה החלטה משותפת להקים יישוב חדש בדמותה וצלמה של נצרים, ומוטת הכנפיים שלו תתפרש על שני מישורים: הקמת יישוב חדש בחולות חלוצה בדרום, וחיזוק העיר אריאל.
2+כיום לומדים בישיבה למעלה מ-100 תלמידים, מתוכם 30 אברכים. בוגרי הישיבה שלמדו בה בתקופת הגירוש מעידים כי חוו באותם ימים את השבר הגדול בחייהם, והם אינם שוכחים את התחושות והמראות של אותם ימים שלוו בתהליכי בירור ביחס לגאולה, לממשלה ולצבא. "למדנו בקרוואנים עד שהמדינה הכירה על פי חוק ההתנתקות שיש ליישב את הישיבה במבנה קבע", הסביר הרב טויל. "מבחינתי, התיקון והתשובה של המדינה על העקירה הם בעצם החלטתה להקים את הישיבה".
"האווירה המשפחתית, אחוות החברים והסולידריות החזקה הם מאפיינים בולטים מאוד בישיבה וחלק מרוח חזקה מאוד של אחדות הבאה לידי ביטוי במהלך הלימוד ובשגרת היומיום בכלל", משתף ישי אברהם, תלמיד שיעור ד' בישיבה. משה דוקס, חברו של ישי, חיזק את דבריו והוסיף: "בישיבה נותנים לכל אחד לבטא את המקום והגוון האישי שלו. כל אחד יכול להתפתח כאן לפי דרכו, ברוח שלו, בקצב שלו".
