תארו לעצמכם נערה צעירה, שמנסה להתאבד במרחבי בית הספר שלה, כאשר מנגד, עומדים נערות ונערים ומצלמים את האירוע המסקרן וללא מחשבה נוספת מציפים תמונות של האירוע ברשת. נשמע כמו בדיה? לצערנו, מדובר במציאות עכורה, אשר התרחשה השבוע באחד מבתי הספר בדרום הארץ.
המקרה המצער, אך שאינו חריג, בנוף האנושי של ימינו, מזמין אותנו להתבונן ולבחון את האיכויות הרגשיות, מוסריות וחברתיות של בני האנוש בסביבתנו. מעבר לקומה הברורה שמול עיננו, שמזעזעת את כולנו, מתחת לפני השטח ישנה את קומת המרתף, שבה מוסתרים סיפורים אנושיים כואבים ומכאיבים.
יש כאן סיפור על מחסור ביחסים אנושיים מחבקים, בו הזעקה של אותה נערה ומעשה ניסיון ההתאבדות שלה הם רק קצה הקרחון, שמבקש מכולנו להתבונן על הצרכים של אנשים שבסך הכול מבקשים כתף חמה, עין חומלת, אהבה שאינה מותנית ותמיכה כנה וארוכת טווח. איכויות רגשיות אלו, מעודדות את בני האנוש לחלוק את מכאובם, ויתרה מזו להיות אחד בעבור השני כתף חמה, חומלת ומקשיבה.
1+המציאות המדומה ברשתות החברתיות של ימינו, בתוך, בין ועם מסכים, מייצרת רצף של תמונות חיים שבהם אנו שוקעים בצבעי מעבדה חיים, מראות נוף מהונדסים ומרהיבים, אוכל מנצנץ שכמעט ואינו אכיל, אוכל טעים ומגרה והמון חיוכים מזויפים או שלא – אבל חיוכים. במציאות שכזו, הרוב נראה כל כך מושלם ואסתטי, כאשר היכולת לומר בקול רם: "כואב לי, קשה לי, אני לא יודע, אני חרד" – הולכת ודועכת.
לשתף בכאב או בצבעים אפורים, שחורים, עמומים, דהויים, זו לא השפה המדוברת. רגישות איננה רק צחוק, שמחה וכיף, אלא היא גם היכולת לכאוב ולשתף ברגעים מורכבים, סוערים ופחות נעימים ויפים. אולם רגישות כזאת אינה נוכחת, לצערנו, ברשתות החברתיות. היא אינה נראית טוב, אינה מעניינת ואולי יש בכוחה להעיד על קושי, חולשה ובינוניות של מושא הצילום, שאינה תואמת את דימוי "המצליחן". בסביבת המציאות שלנו, מי ירצה להיתפס כך? לצערנו, לכל היותר, הוא יבקש לזכות בכמה "לייקים" עבור הישגו בהצלחת תיעוד אירוע של אדם אשר מבקש את נפשו למות.
החברה ההישגית בת זמננו מחלקת את העולם למצליחנים וכושלים. היא מציבה בראש סולם ההישגים את אותם אנשים בעלי ציוני מופת, בעלי תפקידים ומשרות נחשקות ונחשבות, בעלי ממון ומראה מסוים, מוקפד ומדויק. כיצד אלו שאינם בראש הסולם או אנשים שאינם עונים לתבניות המצופות ישתפו את מכאובם? מי יקשיב לאותם אנשים שנותרו מאחור במרוץ, למתקשים להתמודד עמו?
מי יקשיב לאותם אנשים שעסוקים בלהשיג יותר גבוה, יותר חזק, יותר מהר, יותר יפה וכושלים בדרך? ואולי הם בעצמם לא קשובים לרצונות ולצרכים האותנטיים שלהם, היות והם ממוקדים בלהשביע את רצון הסביבה החיצונית להם. את החברים שלהם, את המדיה שהיא בבחינת – אם אתה לא שם, אתה לא קיים, את ההורים שרק רוצים לסייע ולהיטיב, אך דווקא בשל ציפיותיהם וכוונותיהם הטובות, עלולים לחבל?
1+הישגיות היא מילה חשובה וערך ראוי כאשר היא מאוזנת ומציגה את המין האנושי על גווניו, על חולשותיו ועל חזקותיו, על נפילותיו ועל קימותיו. כאשר היא מכילה ורואה את יופיו של האדם כפי שהוא על סך כל חלקיו.
אנחנו לא יודעות מהן הנסיבות ומהם המניעים שהובילו את אותה נערה לנסות להתאבד, אבל היא הגיבורה שלנו. אנחנו מזמינות לראות את האדם כפי שהוא בעין טובה ולהושיט יד כדי שלא ירצה ליפול. למענו ולמעננו והיה והוא נופל, אנחנו כאן להרימו. בעדינות.
נורית כוכבי היא ראש המרכז להורות ומשפחה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, וד"ר רוני גז לנגרמן היא מרצה במרכז להורות ומשפחה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי
