שר החינוך החדש, יואב קיש, הצהיר כבר בטקס חילופי השרים כי דרכו שונה מזו של קודמתו. על פניו נראה שקיש מבין את גודל התפקיד שניתן לו ואת האחריות שמלווה לו, הוא בהחלט משב רוח מרענן במשרד החינוך, מילותיו של השר לעת עתה הן המילים הנכונות בעת הנכונה ונראה שטיס הקרב לשעבר מוכן לפייט שעומד מולו.
קיש, מקבל תיק מאוד מאתגר בתקופה מאתגרת עוד יותר, כעת לאחר שחגיגות חג האורים בחלקים מסוימים בארץ הייתה על להבה קטנה ובמקומו נחגג החג החדש והאופנתי "חנוכריסמס" שממקם, לכאורה בטבעיות את עץ האשוח לצידה של החנוכה ומייצר חג כלאיים לכל אלה שהתנתקו משורשיהם בדומה לעץ האשוח.
חדירתם של חגים זרים על חשבון החגים היהודים נטועים בפועלם של ארגונים כמו הפורום החילוני, שפועל ללא לאות, להוציא כל תוכן בעל זיקה יהודית מתוכנית הלימודים של החינוך הממלכתי ובהצלחה די מרובה, ולצידו ארגונים כגון ישראל חופשית שפועלים לכך שהמרחב הציבורי יהיה חילוני יותר ונקי מכל צביון דתי כלומר רק יהודי דתי.
1+לכן, האתגר הראשון שעומד בפני קיש, הוא להחזיר את לימודי היהדות לתוכנית הלימודים כפי שהיה נהוג ללמדן בעבר בחינוך הממלכתי. טוב עשה קיש שהחלטתו הראשונה בתפקיד הייתה להשיב לסדרה את בחינות הבגרות בתנ"ך שבוטלה ע"י שאשא ביטון, אקט דקלרטיבי שמעיד על שינוי כיוון.
צעדים נוספים צריכים להינקט גם לבתי ספר יסודיים ולחטיבות הביניים, כיום, לימודי התנ"ך בשפל חסר תקדים מקום המדינה שעות לימוד תנ"ך בבתי ספר יסודיים עומדים לרוב על שעה שבועית אחת, ולימודי מורשת או תושב"ע נעדרים כמעט לחלוטין מתוכנית הלימודים.
אז למרות הפרופגנדה של הפורום החילוני, בשנות ה-90 בתי הספר לימדו הרבה יותר יהדות ובעשורים שחלפו מאז מדינת ישראל רק הפכה חילונית יותר, החלל הציבורי פתוח יותר בשבת, מרכולים, מרכזי קניות ומרכזי תרבות למיניהם מספקים שירות לכל החפץ בכך. לכן, שהטענה שלימודי תנ"ך היא הדתה ושטיפת מח לילדים באיזשהו אופן תלושה מהמציאות, ועובדתית ההפך הוא הנכון, ידע הוא כוח גם שמדובר בלימודי יהדות.
אתגר שני, אך חשוב באותה מידה, על שר החינוך להחזיר לימודי ציונות לסדר היום, ראשית על ידי חזרת לוח השנה העברי וציון מועדים היסטוריים חשובים מלוח השנה העברי למשל יום ירושלים או כט' בנובמבר. שנית, על ידי הקפדה על ציון יום ז'בוטינסקי במערכות החינוך בהתאם לחוק זאב ז'בוטינסקי שמטרתו להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו.
כמובן שמורשת ז'בוטינסקי לא עומדת לבדה ויש לא מעט אנשים שתרמו להקמת מדינת ישראל הן רעיונית והן מעשית שנשמטו לחלוטין מחומר הלימודים או לא מקבלים את המקום הראוי להם ביחס לתרומתם, החל ממחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה, משפחת אהרונסון, גולדה מאיר והמשורר חיים נחמן ביאליק ויצירותיו השונות, האפשרויות רבות ומרובות והן כחומר ביד המחנך, אך ראשית יש לשנות את רוח המפקד.
אתגר אחרון אך חשוב במעלה, שר החינוך קיש חייב לבטל את המחטף של השרה היוצאת שמאפשר לתיאוריות מגדר לחדור למערכת החינוך, תיאוריות מגדר טוענות שמין הוא הבנייה חברתית כך שילדים צריכים בעצם לבחור את המין בו הם "מרגישים" בנוח ללא קשר למין המולד שלהן.
1+תיאוריה שגבתה קורבנות רבים ברחבי ארה"ב וקרעה את החברה האמריקאית מבפנים מיובאת עכשיו לתוך מוסדות החינוך של ילדיי ישראל. עוד קבעה השרה היוצאת, שבנים שמרגשים כמו בנות, ולהפך יוכלו להיכנס לשירותי בנות ולמלתחות, כבר מגיל גן ויסודי.
עם כל האמפתיה לילדים טרנסג'נדרים אפשר לייצר תאי שירותים ניטרליים ואין צורך לפגוע בפרטיות של ילדות בייחוד בגילאים רגישים כ"כ. משכך ויפה שעה אחת קודם, מצופה מהשר קיש לבטל כל רפורמה בנושא שקודמה ע"י שאשא ביטון לאחר שכבר המנדט להרכבת הממשלה היה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הקרב של קיש רק מתחיל ועליו להבין שהמלחמה שלו על החינוך לא פחות חשובה ממלחמה מול אויב, וכל אחד משלושת המהלכים הללו עלולים לעורר את מורת רוחם של היושבים באולפנים, ויניבו פירות רק שנים לאחר שיסיים את תפקידו כשר החינוך, אך חינוך לערכים עליהם קמה המדינה היא לא פריבילגיה בידי שר החינוך כזה אחר אלא מצפן לניווט בדרך, לשר נותר רק לחמם מנועים ולהתחיל לעבוד.
