הכרזת כורש. עם ישראל היה בגלות ונאלץ להתמודד עם גזרות וסכנות, ויום אחד השמיע שלטון מרכזי הצהרה שלפיה הוא רואה בעין יפה את חזרת היהודים לארץ ישראל. אלא שלמרות ההצהרה הזו העדיפו רוב היהודים להישאר בגלות, ומיעוט חזר לארץ ישראל – השכבה האידאולוגית ומי שלא היה להם מה להפסיד. זה אולי נשמע לכם כמו תיאור של הצהרת בלפור, שניתנה לפני כמאה שנה, אבל הפעם נבקר בתקופה שלפני בית המקדש השני.
התבבלות. מוזמנים לחגור חגורות ולהצטרף למכונת הזמן היהודית לנסיעה של יותר מ-2,500 שנים אחורה. נעשה זאת בעזרת ממצא ארכאולוגי ממסופוטמיה. מכנים אותו תעודות אל-יָהוּדוּ (עיר יהודה). זהו אוסף של כמאתיים לוחות קטנים של טין (בוץ שיובש בשמש או בתנור) ועליהם כתוב בבבלית בכתב יתדות. אחרי הפיענוח התברר שמדובר בארכיון של תעודות משפטיות: נדל"ן, הלוואות, מיסים, חוזי חכירה וצוואות. התעודה המוקדמת ביותר מתוארכת לחמש עשרה שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, והמאוחרת ביותר לתקופת אחשורוש (חשיארש), ובסך הכול אוצר הארכיון תקופה של כמאה שנים.
השמות הנזכרים בתעודות הפתיעו את החוקרים: חובב, זכריהו, טוביה, אחיקם, עמיקם, יכין, יהושע ועוד שמות יהודיים מובהקים. יש גם שמות מעורבים, בבליים-יהודיים, כמו זרותו בן זבדיאל, נבו אח-אוצור בן שאלתיאל, נבו אוצור בן דליהו, שבהם לאב שם עברי ולבן כבר שם בבלי מקומי.
היישוב המרכזי שמוזכר בתעודות הוא שנתן להן את שמן, אל-יהודו, כלומר עיר יהודה, וזהו גם שמה של ירושלים, עיר הבירה של ממלכת יהודה, בכתובים הבבליים. אם כך, התעודות מספרות שהייתה בבבל 'ירושלים חדשה', והיהודים גרו בה, קנו בה קרקעות ונתנו לילדיהם שמות בבליים.
חמישים ותשע מילים. בתחילת ספר עזרא מספר התנ"ך על הכרזת כורש: "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".
לחמישים ותשע המילים הללו אנחנו קוראים 'הכרזת כורש', והיא אינה דבר של מה בכך. כורש, שהיה עד אותה תקופה הכובש הגדול ביותר בהיסטוריה, שלח מכתב בעברית ליהודים בכל ממלכתו, ובו כתב שא-לוהי ישראל פקד עליו לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים.
הטענה שהעומד בראש האימפריה הפרסית ישלח מכתב בעברית בשם א-לוהי ישראל לעם שאמור להיות בעיניו זניח, והוא מתעניין בפינה נידחת באימפריה, הייתה מוזרה בעיני החוקרים. ואולם בשנת 1879 התגלתה תגלית ארכאולוגית שהאירה את הסיפור התנ"כי באור חדש.
