בשעה שמיליוני מוסלמים שיעים ברחבי העולם צמאים לפיסות מידע על מצבו האמיתי של מנהיג חיזבאללה השייח חסן נסראללה, גורמי הביטחון הישראליים מתכוננים בדריכות רבה ליום שאחרי. הם בעיקר מתפללים שנסראללה יישאר בחיים בתצורתו הנוכחית כאדם גוסס, נכה, מוכה שפעת, קורונה ומיני מחלות, ובלבד שידחה את החזרת נשמתו לבוראו.
"סייד חסן" כפי שהוא מכונה בלבנון ובעולם השיעי, הוא אחד המנהיגים שהשפיעו יותר מכל על הפוליטיקה העולמית והמזרח תיכונית. כאשר תפס את כס מזכ"ל חיזבאללה בהיותו בן 32 בלבד בעקבות חיסולו של המנהיג הקודם עבאס מוסאווי איש לא ידע ולא העריך מה צפוי להתחולל באזור.
בשנת 1992 סברו באמ"ן כי מוסאווי, המזכ"ל החיוור והאנמי של חיזבאללה מאיים קשות על מדינת ישראל בעצם נוכחותו בגבולנו הצפוני. הוא עוד יתברר בדיעבד כצעצוע ילדים לעומת מחליפו הכריזמטי בתפקיד.
2+משך תקופה ארוכה היה מוסאווי על הכוונת של כוחות הביטחון הישראליים לצורכי חטיפה, כחלק מקבוצה של נכבדים שיעים, על מנת שישמשו כקלפי מיקוח כבדים לצרכי עסקת חילופי שבויים עתידית תמורת הנווט השבוי רון ארד.
פקודת מבצע החטיפה שניתנה ב- 16 לפברואר 92 התחלפה חיש מהר מביצוע חטיפה לפעולת התנקשות וחיסול. ואכן, מוסאווי חוסל בידי צמד מסוקי חיל האוויר בעת ביקור תנחומים באחד מכפרי דרום לבנון. נותני הפקודה, ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון משה ארנס, הרמטכ"ל אהוד ברק וראש אמ"ן אורי שגיא לא שיערו את ממדי האסון העתיד לבוא.
התגובה המקדימה הייתה פיגועי התופת ההמוניים כנגד מוסדות הקהילה היהודית ושגרירות ישראל בארגנטינה, אבל זו הייתה רק נקמה זוטרא. התגובה המאוחרת יותר היא זו שתלווה את מדינת ישראל לאורך שלושה עשורים: מינויו של חסן נסראללה במקומו של מוסאווי למנהיג הארגון והפיכת הגבול הצפוני של ישראל לגבול דמים.
הארגון השיעי הקיצוני קיבל משום מקום מנהיג שהוא איש דת קיצוני, כריזמטי, אהוד בלבנון ובאיראן כאחד, גדוש בכספי תמיכה איראניים, ידען וסקרן שמתמצא ועוקב באובססיביות בהוויה הישראלית, ומעל לכל – רטוריקן ארסי לעילא שחדות ועומק השפה הערבית הספרותית שגורים בפיו.
זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו, ב-26 במאי 2000 נשא נסראללה בעיירה בינת ג'ביל בדרום לבנון את "נאום קורי העכביש" (חטאב בית אל ענכבוט). היה זה נאום שנישא בעקבות יציאת צה"ל מלבנון ובמסגרתו עשה המנהיג השיעי הלבנוני חוכא ואיטלולא מילולית מישראל וממערכת הביטחון הישראלית.
2+הוא כינה את ישראל "חברת מהגרים מפולגת" שלמרות היותה בעלת כוח גרעיני, הרי שעוצמתה וחוסנה הלאומיים משולים לקורי עכביש שניתנים לפרימה בקלות. שש שנים לאחר נאומו הרהיב נסראללה עוז, ומימש את איומיו בסדרת הפצצות לאורכה ולרוחבה של ישראל במה שכונתה מלחמת לבנון השנייה. אלא שמי ששילם את מחיר יהירותו של נסראללה היו אזרחי לבנון שבעקבות הרפתקה חסרת אחריות, מצאו את ארצם הרוסה, כואבת וממוטטת כלכלית, חוליים מהם לא החלימה עד היום.
מנגד, הפן השני של נסראללה הוא של מנהיג רציונלי, מחושב, שלוקח סיכונים מחושבים, אך לא מאבד עצמו לדעת ביחד עם בני קהילתו ובניגוד לרודנים אכזריים דוגמת אסד או חמינאי שטובחים ללא רחם באלפים מבני עמם, נסראללה רגיש מאוד לגורל חייליו.
מאז שביקר בבינת ג'ביל בעקבות המלחמה ואמר "אילו ידעתי שזה יהיה הנזק לא הייתי פותח במלחמה", נצר נסראללה את נשקו הגם שלא נצר את פיו. ישראל זקוקה למנהיג לבנוני מורתע ולא אחד שטרם התנסה באש. לכן, התפללו למענו, כי עוד לא מימשנו את כל היתרונות שבסיטואציה שלו. מנהיג חדש שיצטרך להוכיח את עצמו עלול יהיה לשגות באשליה ולתקוף את ישראל כדי לבסס את מעמדו.
האשם סופי א-דין, קרוב משפחתו של נסראללה הוא המועמד המוביל להחליפו כראש הארגון. על פי איומיו הפומביים של א-דין כי "יום אחד עוד נשכון בתוך פלסטין", אפשרי בהחלט שעוד נתגעגע לנסראללה.
