"אני אדם שכמעט לא חווה דיכאונות בחייו", פותח עודד מנשה. "מטבעי אני אדם מאוד שמח ואופטימי, אבל זה שלוש עשרה שנים שבהן אני שומר שבת אני חווה דיכאון בכל מוצ"ש". הוא מופתע באמת כשאני שואלת אם בשבתות הקיץ הארוכות הוא לא מחכה לפעמים שכבר יצאו שלושה כוכבים: "אף פעם אחת לא חיכיתי שהשבת תיגמר", הוא מצהיר. "בכל פעם שיוצאת השבת יש לי שעה שאני עצוב בה ממש. אני לא זוכר עצב כזה בחיי לפני כן".
בשבוע שבו אנו משוחחים יש לעדן ועודד הופעה בצפון ביום חמישי. "בשעה שההופעה תיגמר, בסביבות שתים עשרה בלילה, אלה יהיו הרגעים בשבוע שבהם תמצאי אותי הכי מאושר", אומר עודד. "וזה ילך ויגבר עד לרגע שבו נכנסת שבת, בצורה שאין לתאר. כשמדובר ביומיים חג אני בוכה בכי של אושר".
שמירת שישי
עודד מנשה ועדן הראל, פאוור קאפל בעל פרופיל תקשורתי גבוה, נישאו בשנת תשס"ז (2007). כיום הם מתגוררים ברעננה, מגדלים יחד שישה ילדים ומנהלים אורח חיים דתי.
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
עודד, בן 54 כמעט, לא היה הליהוק הקלסי לבעלה של עדן הראל. הוא היה ילד טוב רמת אביב, שירת בלהקה צבאית והמשיך קריירה משגשגת בעולם של תוכניות הילדים. עדן הראל, הצעירה ממנו בכשבע שנים, עברה מסלול חיים אחר לחלוטין: היא נולדה באילת, הוריה התגרשו בילדותה, והיא גדלה עם אימה ואחיה. כשהייתה בת 11 יצאה מהבית לפנימיית הדסים. בת 18 כבר נבחרה להנחות תוכניות בערוץ המוזיקה הבין-לאומי אם-טי-וי, וחייתה באנגליה כמה שנים. לאחר מכן הייתה שנה נזירה במנזר טיבטי. כשהכירה את עודד בשנת 2005 כבר הייתה אם לנועם מנישואיה הקודמים.
9+בהופעות המשותפות שלהם הם צוחקים על הרקע האחר שממנו באו ועל החיבור ביניהם, שעל הנייר לא היה טבעי או מתבקש. אבל כמו שעודד אומר לאורך כל שיחתנו, "עזבי אותך מתאוריות ודיבורים, החיים יותר חזקים מהכול. בסוף החיים מנצחים". ואכן, הזוגיות הזו היא פאוור קאפל גם לאחר שקיבלה טוויסט בעלילה ושודרגה לגרסה הדוסית של שניהם, שאינה פוטוגנית ומרתקת פחות מהגרסה הקודמת, ויש שיאמרו שהיא אף עולה עליה.
שנים אחדות לאחר נישואיהם החלו בני הזוג בתהליך של התקרבות ליהדות. שמירת השבת הגיעה לפני כשלוש עשרה שנים, אבל עוד לפני כן, בתחילת דרכם בעולם המצוות, הם יצרו קונספט ייחודי משלהם, שהם מכנים "שמירת שישי".
"חברים רבים שלנו שמרו שבת", עדן מסבירה איך הגיעו לקונספט המיוחד. "גם הרב יובל הכהן אשרוב, שבשיעוריו השתתפנו בקביעות, דיבר המון על מעלת השבת. רציתי להבין: מה הסיפור שלהם? מה אנחנו מפספסים? זה בא ממקום של סקרנות".
הם היו אז בתחילת דרכם בעולם התשובה. "כבר שמרנו טהרת המשפחה, אבל שמירת שבת הרגישה לי משהו שגדול עליי, וחשבתי שאם נשמור רק את שישי (כלומר רק את ליל שבת, ה"צ), נוכל לטעום את טעם השבת בלי מה שאז נראה לי עונש: שמירת שבת שלמה. שמירת שבת היא מסוג הדברים שעד שלא עושים אותו בפועל, לא מבינים אותו באמת".
עודד, זרמת עם שמירת שישי?
"כן, זה דווקא היה קל", הוא אומר. "עשינו קידוש וסעודה, שמנו פלטה ומחם ושמרנו שבת לכמה שעות. הלכנו לישון, ובבוקר קמנו וחזרנו לסורנו. ככה היה כחצי שנה. שאלו אותנו: שומרים שבת? ענינו: לא, שומרים שישי".
כאמור, שמירת המצוות שלהם החלה בשמירת טהרת המשפחה. "אני זוכר שאמרתי לרב יובל שהטריק של טהרת המשפחה כל כך מדהים שאני לא מבין איך זוגות לא שומרים את המצווה המופלאה הזו", מספר עודד. "הרב יובל אמר לי שאם אשמור שבת, אגיד את אותו דבר גם על המצווה הזו".
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
אבל עודד הודיע לרב: אני לא אשמור שבת. הוא אף הגדיל ואמר לו: אנחנו לא כמוכם, שיושבים כל השבת בבית וקוראים ספרים. אנחנו בשבת יוצאים לבלות בקנטרי, בים, משחקים מטקות ועושים חיים. הרב אשרוב בכל זאת מצא לנכון להזהיר אותו. "הוא אמר שאם בכל זאת אנסה מתישהו לשמור שבת, שאיזהר שלא לשמור שתי שבתות רצוף, כי אז זה יתפוס אותי", מספר עודד. "הרגעתי את הרב ואמרתי לו שלא יחשוש: "לא יעזור בית דין, אני לא אשמור שתי שבתות רצוף, זה לא יתפוס אותי!".
לאחר כמה חודשי שמירת שישי התקשר אל עודד איש התקשורת ידידיה מאיר והזמין אותם לשבת אצלו ואצל רעייתו אשת התקשורת סיון רהב מאיר. "הוא הסביר לי שמכיוון שזו תהיה שבת שובה, כדאי לשמור אותה במלואה, כי מי ששומר שבת שובה כאילו שמר את השבתות של כל השנה. התלהבתי מאוד", מודה עודד. "איזה טריק גאוני: אני אשמור שבת אחת ואצא ידי חובת שמירת שבת לכל השנה!".
השבת אצל סיון וידידיה עברה בנעימים, אבל עודד זכר היטב את האזהרה של הרב אשרוב: "כל הזמן החזקתי בראש לא לשכוח שבשבת הבאה, לא משנה מה, עליי להדליק ולכבות את האור כמה פעמים כדי לחלל שבת, והעיקר לא לשמור שתי שבתות רצוף".
9+"אני סיימתי את השבת באורות והתרגשות", מספרת עדן, "אבל עודד הבהיר לי שהוא לא הולך לשמור את השבת הבאה. אז עשיתי את מה שאנחנו יודעות לעשות הכי טוב והתחלתי להתפלל לה' שבבקשה יעזור לי ויביא לי שבת הביתה, כי הבנתי מה השבת עשתה למשפחתיות, לילדים וליחד שלנו. בעודי נושאת את התפילה הזו עודד חוזר הביתה בפניקה".
"גיליתי שבשבת הבאה חל יום כיפור", הוא מספר, "וכשהבנתי את זה כבר היה מאוחר מדי. צמתי לראשונה, בגיל 41, באותו יום כיפור, ושמרתי את השבת הזו, שבת שנייה. אחרי כן התחלנו לשמור שבת עד עצם היום הזה".
אז זה כן תפס אותך?
"היה משהו מאוד נעלה בשמירת שבת עם הצום הראשון שלי. בתפילת נעילה כבר הרגשתי שאין גוף, רק נשמה. אומנם לא נדלק אצלי זרקור כמו אצל אשתי, אבל איזו נורת לד בהחלט האירה לי אחר כך. כשהגענו הביתה בתום הצום הסתכלנו זה על זה והיה לנו ברור שאכלנו אותה, ומעכשיו שומרים שבת".
עדן רצתה את שמירת השבת יותר ממך?
"בהתחלה כן, אני פחדתי משמירת שבת", עודד מודה. "זה נראה לי נורא. הייתי רגיל גם לעבוד בשבת, כי בעולם הילדים שממנו אני בא עובדים בשבת. אבל כשהתחלנו לשמור שבתות ראינו את האושר שיש בזה: פתאום היינו בבית עם הילדים בזמן איכות אמיתי, לא היו טלפונים ולא מחשב, הכול היה זך. הרגשנו את זה ואמרנו: ואו, זה נכון מה שאומרים. אני אדם שמאוד אוהב לעבוד וכל הזמן עסוק בטלפון ובמיילים ובהודעות. החיים של שנינו מאוד עמוסים. היום אני מרגיש שאם לא הייתה לנו שבת, היינו מתים".
לשם אשתי
בכלל, בתהליך התשובה עדן היא שהובילה ודחפה קדימה, ואילו עודד התקשה בהתחלה לוותר על העולם שממנו בא. "תמיד אומרים שמתוך שלא לשמה בא לשמה", הוא אומר. "אני התחלתי את התהליך לשמה של עדן. זה לא היה ממקום של חוסר ברירה אלא ממקום של אהבה גדולה: כשאתה אוהב מישהי אתה רוצה לשמח אותה, ורציתי שאשתי תהיה מאושרת. בזוגיות כל אחד משפיע על השני, אז כן, בהתחלה זה היה חשוב בעיקר לעדן, היא הייתה חוד החנית, ועם הזמן גם אני יישרתי קו. ברור לי שאם עדן לא הייתה נכנסת לעולם הזה, קרוב לוודאי שהייתי ממשיך את חיי כרגיל, בדיוק כמו שהיו קודם".
לא קל ללכת בדרך של תורה ומצוות לפני שבחרת בזה בעצמך.
"תלוי איך מסתכלים על זה", הוא אומר. "באיזשהו שלב חשבתי לעצמי: מה היא בסך הכול רוצה? שנהיה יותר בבית עם הילדים, עם פחות טרדות וטלפונים? אני הרי יודע מה זה עולם הטכנולוגיה על הסכנות שבו, עם קבוצות וואטסאפ וחרמות וכו'. זה פחד פחדים! ראיתי את הנזקים שזה עשה לילדים של החברים שלי. ראיתי מה קורה בשבת כשהילד הולך למועדון ואבא דואג ולא ישן ומחכה מחוץ לבית: מתי כבר הילד כבר חוזר? ואנחנו יושבים בבית, שרים שירים מספרים סיפורים. שאלתי את עצמי: מה בעצם אני לא רוצה? למה אני רוצה דווקא את הבלגנים? אז גם כאן החיים מנצחים. כשיש משהו טוב אי אפשר להתווכח איתו. זה אור עצום".
9+עודד מספר שעשה את דרכו בעולם התשובה בצעדים מדודים. "בהתחלה התפללתי תפילה אחת ביום, אחר כך התפללתי שלוש, אבל לא את כולן במניין". היום הוא קם בהנץ להניח תפילין ולהתפלל בבית הכנסת. "אני לומד תורה מדי יום, אבל לא לזמן ארוך. הכול לאט ובהתאם ליכולותיי".
אין פיג'מות בשולחן שבת
לאחרונה שאלו העוקבים את עדן באינסטגרם איזו מצווה היא הכי אוהבת, והתשובה שהיא ענתה הייתה מילה אחת: שבת. אני שואלת אותה מה יש בשבת שכל כך תופס אותה. "אני מודה לה' על החיים העסוקים שלי, על העומס והילדים והטרטורים", היא אומרת. "בסופו של דבר העבודה שלנו עושה גם קירוב לבבות ישראל לאביהם שבשמיים, וזו זכות גדולה, אבל זה גם מאוד מעייף, ויש מחיר לג'ינגול מול הבית והילדים.
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
"מעבר לזה ששבת עושה לי אתחול ושיש לנו זמן איכות משפחתי, זה גם פועל ברובד יותר עמוק: שבת זה זמן שבו אני לומדת ומתמלאת באמת. זה מהלך רוחני יותר ממהלך פיזי. לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על כל המצוות", היא מודה. "אם אני שותה מים ומברכת, אני לא מרגישה את החיבור הרוחני או את העלאת הניצוצות שבזה. אבל בשבת אני כן חווה את הכוח הרוחני, את התרוממות הנפש שנפתחת, וזה משמח אותי. גם כשאני מאוד עייפה ובא לי רק לנוח, להישאר בבית ולא לצאת, תמיד אנחנו מתלבשים יפה לסעודות השבת, ואני לא מרשה לילדים לשבת בפיג'מה בשולחן שבת. זה מאוד חשוב לי, כי בשבת יש אווירה אחרת".
גם עודד אומר שיש מצוות שבהן קשה לו יותר להרגיש את הרוחניות והאור שבהן. "יש דברים בעולם הדתי שיותר קשה לי לעשות", הוא מודה. "למשל, בכל בוקר כשאני מניח תפילין בהנץ ומתפלל במניין, לא תמצאי אותי רוקד על ספסלי בית הכנסת מרוב אושר. בחמש וחצי בבוקר הרבה פעמים מתחשק לי להמשיך לישון.
"אבל יש שתי מצוות שהן המתנות הכי יפות שקיבלנו, מצוות שמרגישים את האור שלהן גם בעולם הזה ולא רק בעולם הבא: שבת וטהרת המשפחה. אין מה לדבר! לא צריך להיות צדיק בשביל להרגיש את האור. חבר שלי, דתי מבית, תמיד אומר שגם אם מחר יוכיחו לו באותות ומופתים חס ושלום שאין אלוקים והוא חלילה יאלץ להסכים, את טהרת המשפחה ושבת הוא ימשיך לשמור בכל מקרה. אני מסכים עם כל מילה".
איזה אור אתה מרגיש במצווה של טהרת המשפחה?
"אנחנו באים מעולמות של הצלחה וטלוויזיה, שבהם כמעט הכול מותר", עונה עודד. "אחרי שהתחתנתי ברור לכולם שאשתי מותרת לי תמיד. אבל כל דבר שעושים כל הזמן נהיה שגרתי ומובן מאליו, וכשמדובר באהבה וביחסים שגרה והרגל זה דבר פחות טוב.
"המצווה של טהרת המשפחה מציתה געגוע בין בני זוג. אי אפשר להתקרב מתי שרוצים: יש זמנים ויש דרך. על פי תורת הסוד, אם אין כלי להכיל את האור, לא יהיה אור. הקשר בין בני זוג הוא אור עצום, והכלי לאור הזה הוא הרצון. חשוב לבנות רצון. התורה בונה את הרצון בשבועיים של הרחקה, ואז המפגשים הרבה יותר משמעותיים, מלאים, נכונים ומדויקים. אתה חי עם אשתך שנים, והשאיפה היא לשמר את ההתרגשות שתהיה כמו בפעם הראשונה, כמו בשנה הראשונה. טהרת המשפחה שומרת על הניצוץ הזה. מסכימה, אימא?" הוא שואל את עדן. "מסכימה עם כל מילה", היא מאשרת.
עזבו אותנו מפוליטיקה
עדן ועודד מתכוננים לתוכנית הבוקר החדשה שלהם, שמשודרת בעכשיו 14 בימים ראשון עד רביעי מ-9:00 עד 11:00. התוכנית עוסקת בתכנים של לייף סטייל: אוכל, אופנה, תיירות, טיפוח, בריאות, בילויים, תרבות הפנאי ועוד. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מגישים תוכנית יומית", אומרת עדן. "יש לנו מופע משותף, אנחנו מופיעים יחד לא מעט, אבל זה קונספט חדש בשבילנו. בעזרת ה' נביא לערוץ 14 גם תוכן יותר קליל ויום-יומי, פחות כבד ורציני מפוליטיקה, בנושאים שקרובים לחיים של כולם".
נראה שעדן ועודד אינם לחוצים לקראת התוכנית החדשה. הם כבר למודי ניסיון, ולפי מה שכתב פעם עודד, יש להם ניסיון שבועי כזה: "כאנשים שתמיד הופיעו בטלוויזיה בשידור חי, תמיד הדקות האלה לפני שבת מזכירות לי שידור חי בטלוויזיה", כתב עודד. "כולם בהיסטריה, בפניקה, תחקירניות, מפיקים, עורכים. כולם ממהרים ומבולבלים, ואז כמו קסם כשמתחילים לספור לאחור 10, 9, 8, 7… כולם סוגרים את הפלאפונים, האייפדים והכול. יש שקט. פתאום כל האולפן עובר להס! דממה. אתה מחבר את האוזנייה באוזן לקונטרול, והשידור מתחיל!
9+"ככה אותו דבר לפני שהשבת נכנסת – כולם בהיסטריה, ממהרים, מתלבשים, מתרחצים, מנקים, מסדרים, ואז גם כאן כמו קסם דקה לפני – כולם מכבים טלפונים, מסכים, אייפדים, הגוף נרגע, הנשמה מתחילה לצאת, ומתחברים הפעם לא לקונטרול של האולפן אלא לבמאי הגדול באמת שם למעלה! ואז מתחיל השידור האמיתי באמת. עונג שבת צרוף!"
עדן, בעולם הטלוויזיה יש הרבה דגש על חיצוניות, ואת מדברת הרבה על החיבור למצוות. איך הסתדרת עם מצוות הצניעות?
"בכל מה שקשור לצניעות לא היה לי קל", היא מודה. "צניעות זה משהו מאוד עמוק בנפש, ואצלי זה בא מתוך התבוננות והעמקה במשמעות הנשיות ביהדות. קראתי הרבה על המשמעות הפנימית של הצניעות, על העור הפיזי שמכוסה והאור הרוחני שמתגלה ושומר. זה היה תהליך ארוך של לימוד והפנמה".
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
האסימון נפל לה דווקא כשקלטה שהיא אכן מעוניינת לקבל עליה צניעות בלבוש – ללבוש חצאית ולכסות את הראש – אלא שה'מה יגידו' הוא שעוצר אותה. "מאוד התבאסתי על עצמי כשהבנתי את זה", היא מודה. "ראיתי בעצמי דעתנית, מישהי שעושה מה שבא לה ואין מי שיחליט עליי, ואז קלטתי שכל מיני כתבים וטוקבקיסטים מחליטים עליי. לקחתי את זה קשה. אמרתי לעצמי: תתעוררי על החיים שלך! אם זה מה שאת רוצה לעשות, תעשי את זה!".
9+למרות זאת עברה עדן תהליך ארוך כדי ללמוד את הנושא ולהתחבר אליו. "רציתי להבין מהי האנרגיה שאני מושכת כשאני הולכת ברחוב חשופה. מה קורה לי מבחינה אנרגטית? מה זה אומר מבחינה רוחנית כשגבר מסתכל עליי ואני לא צנועה? התחלתי ללמוד צניעות מהמקום הקבלי, הפנימי והעמוק שלה. את הפן ההלכתי למדתי אחר כך. בחנתי את זה גם בפועל כדי לחוות בעצמי מה קורה כשאני מסתובבת בלבוש צנוע ברחוב ופתאום לא מסתכלים עליי".
ואיך הרגשת עם זה?
"וואו. זה היה עוצמתי וזה גם היה לי מאוד נעים. גיליתי שהרבה פעמים אני מאוד סגורה כי אני לא רוצה שיתקרבו אליי או שיפנו אליי, והסגירות היא הדרך שלי להגן על עצמי. כשהתלבשתי צנוע הרגשתי פתאום שהצניעות היא מה שמגן עליי".
אז מה דעתכם על ההפרדה שחלק מהציבור רוצה בין נשים לגברים באירועי תרבות ציבוריים או על שמירת השבת במרחב הציבורי?
"אנחנו לא נכנסים לוויכוחים פוליטיים", עדן ממהרת לומר. "אנחנו עִם עַם ישראל, ואנחנו אוהבים את כולם. אני יכולה לדבר איתך רק על המרחב שלי, המרחב של המשפחה שלי. המקומות האלה של הפוליטיקה הם בעיניי רפש, ואני לא נכנסת אליהם".
"אני מאמין שכל אדם צריך לדאוג לרדיוס שלו ולא להתעסק באחרים", אומר עודד. "אני משתדל שלא להתעסק במה שאחרים עושים. חשוב לי להתמקד במה שאני עושה, במשפחה שלי, ולדאוג שאנחנו נהיה יותר יהודים, שאנחנו נלמד תורה ונשמור את השבת. אני מתחיל בי ומשתדל שאני אחזור בתשובה ואעמיק בדרך הזו. כרגע אני עדיין מסדר את תיבת נח שלי, לא רציני בעיניי להגיד לאחרים מה הם צריכים לעשות".
9+"אני מרגישה שזה סתם שיח לשם המחלוקת ולא באמת על המהות", אומרת עדן. "זה דיבור שאנשים מדברים עכשיו בשביל לעורר איזושהי פניקה, ליצור פילוג. כשאנחנו ממשיכים לדבר על זה אנחנו מעמיקים את הקרע והשסע בינינו, וזה בדיוק מה שרצה מי שהעלה את זה לכותרות. מה זו השטות הזו של כפייה דתית?" היא תוהה. "מישהו יכריח מישהו אחר לשמור שבת? זה לא הגיוני וזה גם נוגד רוחניות. אין כפייה ברוחניות".
"אם הנחתי תפילין כי איימו עליי באקדח, מה שווה הנחת התפילין?" תוהה עודד. "זה לא זה. רק כשאני מניח תפילין כי בחרתי בזה יש בזה עניין אמיתי. לכן הפחד מכפייה הוא סתם דיבורים. עדיף שכל אחד ידאג לחיים שלו. אנחנו לא כאלה צדיקים, עדיין לא סיימנו לעסוק בתשובה שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים להתעסק גם במה עושים אחרים. כולנו עוד בדרך".
הנס של עדן
כשעדן ועודד חזרו בתשובה היה נועם, בנה של עדן מנישואיה הקודמים, בן 8. "שאר הילדים שלנו גדלו מינקות לתוך שמירת המצוות", אומר עודד. "נועם לא גדל בתוך עולם דתי". "הילד הזה הוא נס!" אומרת עדן. "לא הרבה אנשים יכולים להגיד 'נעשה לי נס'. אני יכולה להגיד את זה. המקום שבו הוא נמצא היום זה מעל הטבע".
כיום נועם בן 20 ולומד בקדימה-צורן בישיבת נועם התורה. "זה מקום מדהים שאוסף אליו את הילדים שהם קצת מפוזרים או מבולבלים, מכניס אותם תחת כנפי השכינה ומדריך אותם בדרך התורה", מספרת עדן. "נועם היה ילד שובב ובהחלט מאתגר", מעיד עודד. "הוא לא היה בעניין של שמירת המצוות, בקושי למד והסתובב הרבה בחוץ. בשלב מסוים הוא התנער לגמרי מהדת. הוא תמיד כיבד אותנו, אבל העדיף למשל לצאת לחברים בשבת באופניים החשמליים".
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
"מעולם לא כפיתי עליו שום דבר", אומרת עדן, אבל מודה שדאגה לו מאוד. "כדי שתהיה לו סייעתא דשמיא עדן עשתה 'עסק' עם הקדוש ברוך הוא והתחילה לערוך הרצאות לנשים", נזכר עודד.
מה הכוונה עסק עם הקדוש ברוך הוא?
"היה לי איתו שיח", היא אומרת. "אמרתי לו "ה', אני יוצאת אל הבנות שלך, ואתה תדאג לילד שלי. אני אתעלה על הקושי ואצא בערבים כדי לקרב את ליבן של נשות ישראל, ואתה תחזיר לי את הבן שלי נועם".
עדן התחילה בהרצאות של ארגון הידברות, וכמה חודשים מסרה שיעורים והרצאות בהתנדבות מלאה. "רצתי המון ולא הרשיתי לעודד להגיד לא לשום טלפון שקיבלתי. הדלקתי נר לבבא סאלי זצ"ל וביקשתי ממנו שייקח את התפילה שלי עד כיסא הכבוד ושיצליח דרכי. במשך כמה חודשים עבדתי כמו משוגעת. אנשים הבינו שזה חינם, וזה באמת היה טירוף. אחרי כמה חודשים עודד אמר לי: בואי נלך לרב אדלשטיין (הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל רבה של רמת השרון, ה"צ) ונתייעץ איתו. זה לא הגיוני! את עובדת כמו משוגעת". הם מספרים כי הרב אדלשטיין נדרש לעניין בכובד ראש והורה לעדן איך לנהוג באיזון בהמשך.
"עבר זמן עד שנועם עשה שינוי, אבל ה' לא נשאר חייב", היא אומרת. "נועם הגיע לשיעור בישיבת נועם התורה ומאז לא עזב אותה. הוא שם גז ברמות שאני לא יכולה לתאר מבחינת האהבה שלו לתורה, לה', למצוות. הוא עף מכל חידוש תורה שהוא לומד: איזה חידוש למדנו היום, את לא מבינה, אימא!"
9+"זה באמת מעל הטבע", אומר עודד. "כשאני רואה איך הוא מתפלל אני מייחל שאזכה להתפלל כמוהו. האהבה שלו לתורה מיוחדת, והוא גם מחזק מאוד את האחים שלו. בשבילנו זה תענוג". עדן מתפללת שבעזרת ה' ימשיך נועם בדרך העולה בית א-ל ומבקשת להדגיש את הכרת הטוב לישיבה המיוחדת שעשתה את השינוי בנועם: "הרב ליאור תשובה, ראש הישיבה, יודע את הנפש של הילדים האלה ומדבר אליהם דיבור שבאמת נוגע להם בפנים".
תינוק מול אריה
כשאנחנו חוזרים לשוחח על השבת עולה הצורך בשמירת השבת בדורנו דווקא, עם התעצמות הרשתות החברתיות וההתמכרות למסכים. "בילדות שלי, שהייתה חילונית גמורה, הייתה לנו רק טלוויזיה שחור-לבן בין חמש לשש בערב", אומר עודד, "לכן השבת שלי כילד הייתה בהרבה מובנים מאוד דוסית", הוא צוחק. "אומנם לא ידעתי מה זה רב, מהי שמירת שבת ולא למדתי כלום על יהדות, אבל בגלל שלא היו טלפונים או מדיה, כמעט שמרנו שבת במלואה. אני שמח שלילדים שלנו אין פייסבוק ואינסטגרם. הם ניצלים מהשיגעון הזה".
"אין להם קבוצות וואטסאפ, אין להם רשתות חברתיות", אומרת עדן. "יש לנו ילד בן 12 שכל החלום שלו היה שאני אקנה לו חרב אור של מלחמת הכוכבים, והוא כל היום מסתובב עם החרב הזו", היא מחייכת. "אני רואה ילדים וילדות של חברות שלי בגיל הזה, ובואי נגיד בעדינות שמעניינים אותם דברים אחרים".
"לתת טלפון חכם לילדים בן 10 זה כמו לשים תינוק מול אריה ולקוות שהאריה לא רעב", אומר עודד. "החינוך הדתי מהבחינה הזו הוא מתנה".
יש שיאמרו שגידול ילדים בתמימות גדולה מדי ובניתוק מהעולם לא מכין אותם כראוי להתמודדות עם המציאות כשיהיו בוגרים.
"אני לא רוצה שיצטייר כאילו אנחנו מגדלים אותם בתמימות, כי זה לא נכון", אומרת עדן. "הילדים שלנו חיים ברעננה, המשפחות שלנו חילוניות למהדרין ונמצאות על הרצף השמאלי של המפה הפוליטית. הילדים מכירים את העבודה שלנו, ויש מחשב בבית, אומנם האינטרנט מסונן, ואני גם יודעת מה וכמה הם רואים, אבל הם כן חשופים לעולם שבחוץ.
"האמת היא שלפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה שהם יהיו יותר שמורים וסגורים, אבל מכיוון שהחיים שלי ושל עודד לא שמורים ולא סגורים, זה לא יכול לקרות גם איתם. אנחנו חיים בעולם פתוח ולא ביישוב נידח, ואני שמחה על המיקס הזה שיש להם בחיים".
9+"לנו לא הייתה בחירה", אמר עודד. "אני לא הכרתי שום דבר מעולם התורה והמצוות וגדלתי בעולם חד-ערכי. לנו לא נתנו את התפריט המלא בילדותנו ולא באמת אפשרו לנו בחירה. הילדים שלנו רואים את כל המנעד, והם יוכלו לבחור בחירה אמיתית".
איך הגיבו המשפחות שלכם על תהליך החזרה בתשובה?
"לאימא שלי לא היה קל", אומר עודד. "בהתחלה היא מאוד חששה, היא חשבה שאני איראה כמו ח"כ לשעבר יעקב ליצמן. היא קצת נבהלה מהמצוות ומהמגבלות, מהילדים עם הפאות ומכל ההריונות והלידות. היא חשבה לעצמה שתזכה לנכד או שניים ולא לשבט שלם, אבל היום היא מאושרת כי היא רואה את הילדים ואת האהבה והכבוד שהם נותנים לה. היא מאוד אוהבת אותם, ובסוף החיים מנצחים.
"אימא שלי חששה מכל ההפחדות בתקשורת על חזרה בתשובה וכדומה, אבל עכשיו גם היא אומרת: מה אכפת לי מה אומרים? הנכדים באים אליי, הם אוהבים אותי ואני אותם. בסוף יש חיים, מציאות ועולם המעשה. המעשה, מה שקורה בפועל, מנצח, כי הוא העיקר". עודד מסביר שזו הסיבה שהם לא אוהבים לעסוק בנושאים שבמחלוקת פוליטית סביב היהדות, כיוון שהם סתם גורמים לכל צד לחשוש מהצד השני, ובחיים עצמם הרבה יותר קל להסתדר ולמצוא את המשותף.
>> הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין" <<
לאימא של עדן היה קל יותר: היא הכשירה את המטבח שלה ודי זרמה עם תהליך התשובה. "יש דברים שכן קשים לה לעיכול, כמו דעותיי הפוליטיות למשל", אומרת עדן, "אבל אנחנו מרוקאים, מאוד מסורתיים, והיא קיבלה הכול יותר בקלות מהמשפחה של עודד".
עדן, גדלת בפנימייה. איך זה משפיע על האימהות שלך כיום?
"מאז שהייתי בת 11 גדלתי מחוץ לבית", היא מספרת. "אני מרגישה לפעמים שאני עושה המון טעויות בחינוך כי בשל החוסר שחוויתי, אני רוצה מאוד להעניק לילדיי כל הזמן עוד ועוד. היום אני כבר מבינה שעודף נתינה ועודף הגנה מזיקים להם ומשתדלת לאזן את המקום הזה".
9+היא מספרת שהייתה צריכה ללמוד הרבה על אימהות ועל חינוך ילדים. "כילדה חינכתי את עצמי. לא הצבתי לעצמי גבולות, אז איך אני אדע להציב גבול למישהו אחר? יש הרבה מקומות שבהם האופן שבו גדלתי פגש אותי בעולם האימהות שלי, והייתי צריכה לעשות עבודת נפש מול המקום הזה".
היא שותקת רגע ואז מוסיפה: "מעל הכול זו הייתה המשאלה הכי אמיתית ועמוקה שלי כילדה. לא חלמתי על קריירה אלא על משפחה משלי, משפחה עם הרבה ילדים. בשבת, כשנועם מגיע מהישיבה ואנחנו יושבים בסעודת שבת, שרים שירים, אוכלים ומדברים, אני יכולה ממש לבכות מהתרגשות, כי זה בדיוק היה החלום של אותה ילדה קטנה שהייתי, שיום אחד יהיה לה בית ובעל וילדים וזה יהיה שלם.
"שלא תביני לא נכון, שלם איננו מושלם: הילדים יכולים לריב, לצרוח, לשפוך אוכל, ואני גם אצעק ואתעצבן, אבל זה עדיין נשאר שלם ונכון. זו ההתגשמות העמוקה של החלום שלי".
