הבוקר (ראשון) יצאו חברי תנועת הרל"ב (רק לא ביבי), או במיתוגם: "מחאת היחידים- אין מצב", למאבק תחת הסיסמא: "נלחמים על הבית". בסך הכל מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת" או כהגדרתם את עצמם ואת כוונותיהם: "אנחנו – ציבור אזרחי ליברלי – מתארגנים למאבק ציבורי, פוליטי ומשפטי להפסקת ההפליה המקפחת נגדנו, לשמירה על זהותנו וערכינו ולהשגת שוויון זכויות וחובות מלא ביננו לבין יתר הזרמים בחברה הישראלית".
אותו ציבור בחר בכרזתו לפתוח במילה "נלחמים", משמע שאין מדובר בעוד מחאה נגד יריבים פוליטיים, אלא במצב בו נדרשת מלחמה עם כוונה לעצימות גבוהה משהורגלנו בזירה החברתית והפוליטית, לכאורה. כזאת ניתן אף להסיק מתוך דבריהם הלוחמניים של חלק מהחתומים בראיונות לתקשורת בתקופה האחרונה.
כידוע לרבים, במלחמה נלחמים באויב מוגדר, זאת לאחר שהוגדרו מטרות ברורות וברות השגה. "הלוחמים הנועזים", שמפסיקים להיות "פראיירים" כהגדרתם ומונהגים על ידי תא"ל (מיל') אמיר השכל, מציבים את הציבור הדתי לאומי והחרדי כאויב לכאורה.
הפוסט בחשבון הפייסבוק של תנועת "יש מצב"
המטרות אותן דורשים הם להשיג, על פי הכתוב בפנייתם לציבור, מנוסחות באופן המשווה את התנאים רק לציבור היהודי "חובשי הכיפות" למיניהן, ומשום מה מתעלם לחלוטין מהציבור הערבי של "עוטי הכאפיות" לסוגיהן, שגם הוא נכלל ב"זרמים בחברה הישראלית" למען הסר ספק ולידיעת הנכבדים החתומים על המסמך.
כך בחר מוביל המאבק להתנסח בדבריו לציבור הישראלי: "שרות צבאי שווה לכל: שוויון מלא ביננו לבין הציבור הדתי לאומי/והחרדי באורך השירות בצבאי, בתנאי השרות, בהטבות כלכליות לחיילים, בהסדרי הלימוד במהלך השרות ובזכותנו לשמור במהלך השרות על ערכינו ואמונתנו". תא"ל השכל כנראה אינו מודע לתרומתו האדירה של הציבור הדתי לאומי לכוחות הביטחון ובראשם הצבא בסדיר, קבע ומילואים. ציבור שאחוז המשרתים בו במסגרת שירות משמעותי ביחידות הקרביות בפרט ולאורך שנים, הינו גדול ואינו מוטל בספק. ציבור שבו רבות הבנות התורמות במסגרת השירות הלאומי המשמעותי לא פחות מהצבאי, מעל ומעבר לכל מגזר אחר בחברה ובייחוד המגזר הערבי, שמשום מה "התנדבות" למען החברה במסגרת שירות צבאי או לאומי ואזרחי אינה נורמה מקובלת בקרבו, שמא אינה מצויה כלל בלקסיקון שלו?!
תא"ל השכל כנראה מזלזל בעובדה שהציבור החרדי הוכרז כציבור בו אחוז המתנדבים הגבוה ביותר במדינת ישראל, ציבור עתיר זכויות שרובו ככולו בעד מדינת ישראל ונאמן לה, ציבור שרובו ככולו שומר חוק וסדר ושותף לבניינה. ציבור שנמצא בתהליך השתלבות במקומות עבודה ואפילו בצבא. לבטח יותר מזרמים אחרים "בחברה הישראלית".
תא"ל השכל ממשיך להתייחס לשונות בחברה הישראלית, תוך שהוא מכוון את חיציו אך ורק לציבור הדתי לאומי/ חרדי אותם כרך יחדיו, בהתעלמו לחלוטין מציבור בעלי הזכויות ונטול החובות והנאמנויות הגדול במדינה. כך לדוגמא כותב השכל: "חינוך שווה לכל: שוויון מלא ביננו לבין הציבור הדתי לאומי/חרדי בהקמת זרמי חינוך עצמאי… בדיוק כמו בזרמים הדתיים והחרדיים"; "מימון שווה לכל: שוויון מלא ביננו לבין הציבור הדתי לאומי/חרדי"; "תקשורת שווה לכל: שוויון מלא ביננו לבין הציבור הדתי לאומי/חרדי בהקצאת תדרי רדיו לשידורים עצמאיים, בזכות לשדר ערוץ טלוויזיה ליברלי עצמאי (ערוץ 15) הכולל פרסומות והמופץ בכל הפלטפורמות חינם ובהתאם לחוק הרשות השנייה"; "שוויון מוניציפלי לכל: שוויון מלא ביננו לבין הציבור הדתי לאומי/חרדי בזכות לבנייה והקמת ערים הומוגניות שבהן קובע הציבור את אופי חייו הציבוריים ללא כל כפייה מבחוץ".
נקודות למחשבה ל"פראיירים"
אין הכרח להתייחס לכל דרישה או פסקה שכתב תא"ל (מיל') השכל בפרסום, אך מעניין מה היה קורה ומי מבין החתומים המכובדים על הדברים, היה דבק בחתימתו אילו היה השכל מוסיף או מחליף את המילים "דתי לאומי/ חרדי" במילים "ערבים/ בדואים" או סתם "בני מיעוטים"?!
האם נשקלה הדרישה להשוות לפחות חלק מהתנאים לאלו שהמגזר הערבי זכאי לה? הרי גם הערבים מהווים חלק מהחברה הישראלית שזוכה לזכויות והטבות ייחודיות רבות שבהחלט יכולות להיטיב עם הציבור הכללי. להבדיל מהמגזר ה"דתי לאומי/ חרדי", אליו מכוון תא"ל השכל בדבריו, חלק ניכר מהציבור הערבי אינו חש מחויב למדינה, אינו נאמן לה או מתייחס בכבוד הראוי למשרתיה "הפראיירים", ככתוב במסמך.
כך למשל- האין זה ראוי לדרוש כי חיילים משוחררים ו"הפראיירים" שתרמו ותורמים למען החברה יזכו לחלקת אדמה ומענקים לבנייה מטעם המדינה. בדיוק כשם שנהוג כלפי צעירים מהמגזר הערבי והבדואי בנגב שלא בדיוק התאמצו כדי להיות זכאים להטבה מפליגה זו, המסייעת בביסוס החיים הבוגרים והקמתה של משפחה?
מדוע זה לא מועלית דרישה צנועה מטעם החבורה המשכילה לאפשר העדפה מתקנת לצעירים ישראלים יוצאי צבא, שירות לאומי ואזרחי בקבלה לעבודה וללימודים אקדמיים בפקולטות נחשקות כרפואה, שעה שמספיק להיות ערבי ישראלי שאינו תורם או תומך בהכרח במדינה, בכדי לקבל מלגה נדיבה והטבות סטודנט ישראלי בעודו מנופף בגאווה בדגל הפלסטיני? האין זה מפריע ומקומם את חבורת ה"לא פראיירים" שאלפי צעירים ישראלים בעלי נתונים טובים שיכלו ללמוד בארץ, להמשיך לשרת במילואים ואף להיות רופאים או מהנדסים לא פחות טובים מהערבים, נאלצים להגשים את חלומם דווקא בחו"ל על חשבון ההורים?
1+מדוע זו לא מועלית דרישה לאכיפה שוויונית של חוקי המדינה הקיימים כדוגמת: חופש התנועה, חוקי הבנייה, דיני המשפחה, המיסוי ואחרים? איך מתקבל על הדעת שעל ה"לא פראיירים" חלה אכיפה נוקשה בעוד שערבים בעלי תעודות זהות כחולות יכולים לבנות פרגולות ובתים, לרוב ללא אישורים ועם הקלות מפליגות; 'לסחוט' לכאורה את הביטוח הלאומי עם ריבוי נשים שחלקן יובאו מעזה ושטחי הרשות הפלסטינית; להבריח ולהלין ערבים מהרשות הפלסטינית שמעורבים בהתססה לאומית ומעשים נפשעים לכאורה; לנוע בחופשיות בכל רחבי הארץ ובכלל זאת לקפוץ למסע קניות בג'נין, לבילוי תוסס ברמאללה, ללמוד באוניברסיטה בשכם ולעבוד בבית לחם, למרות שעל פי החוק הישראלי מדובר בעבירה פלילית?
לסיכום: רק לא ביבי והסתה כלפי יהודים
ניכר כי קריאת מארגני המאבק מוטה ונגועה באובססיה מתמשכת כלפי ראש הממשלה הנבחר, ובהסתה לכאורה כלפי ציבור גדול של אזרחים יהודים שומרי חוק, המלווה במידה לא מבוטלת של איוולת או בורות. אמנם זכותה של כל קבוצה לדרוש צדק ושוויון בעבורה, אך מן הראוי שהחתומים, המתהדרים בתארים וקוראים לשוויון אזרחי אמיתי, יהיו עם קצת יותר "אינטגריטי" (יושרה).
בדף הפייסבוק לא טרחו המארגנים של הקבוצה לשנות את המשפט המגדיר אותם בקצרה כרל"ב (רק לא ביבי) בכותבם: "נתניהו מחלק את העם, מפרק את התלכיד החברתי ופוגע בממלכתיות". בכותבם כך- מה בדיוק הם חושבים שהם בעצמם עושים, אחרי שבבחירות העם אמר את דברו? כבר אמרו חז"ל: "כל הפוסל במומו פוסל", האין הם רואים את גיבנתם שלהם.
הצעה אחרונה לכל מי שמוטרד כ"פראייר" או אזרח סוג ב' במדינתו, שיתחיל לדבר במסרים של: ״תרמת – קיבלת״ ללא קשר לדת, אמונה, מקום מגורים, השכלה, גזע ומין.
1+קבוצה זו, הרואה עצמה כחילונית, ליברלית ומשכילה, למרבית הפליאה מסרבת לקבל את אחיה ואחיותיה היהודים שחושבים וחיים קצת אחרת מהם, אך חולקים הרבה נושאים משותפים שקשרו את גורלם עם העם והארץ הזו.
החברה הישראלית הינה חברה הטרוגנית בה אין ולא צריכה להיות אחידות, אלא אחדות ושותפות. זאת בדומה למשפחה בה ישנם הורים, אחים ואחיות בעלי יכולות, צרכים ומאווים שונים, שאחדות מטרת קיום התא המשפחתי היא שמאחדת אותם ומבטיחה את ביטחונם, עתידם והישרדותם. למי ששכח מומלץ לחזור ליסודות האומה ולמטרה שלשמה הוקמה מדינת ישראל לפני 75 שנה: להיות בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל לדורי דורות.
