רצח הפעוט פארס הייב בן השנתיים וחצי, שנורה ביום שלישי למוות בנצרת יחד עם אביו, הינו מזעזע ונתעב. נקודה. רצח זה מצטרף לשורת רציחות אכזריות וניסיונות רצח של נשים, זקנים וטף, שמשום מה לא קיבלו תהודה רבה. מסקירת מעשי הרצח והניסיונות לבצעם ניכר כי מזמן נחצה כל קו אדום – ומעשים נפשעים אלו הפכו לסיטונאיים בעיקר בחברה הערבית. חברה בה פוענחו רק 25 מקרי רצח מתוך לא פחות מ- 105 בני אדם שנרצחו עד לכתיבת המאמר, בידי פושעים פראי אדם, חסרי עכבות וגבולות. את מניין הפצועים בדרגות החומרה השונות, אין מונים או מזכירים וכך גם לא את מאות המקרים בהם ניצלו חיי אנשים בנסי ניסים. אותם זוכרים רק קרובי המשפחה, השכנים והניצולים עצמם.
2+היסטוריה של חציית גבולות
- ערב קודם לרצח הפעוט בנצרת, נפתחה אש בצומת זבולון שבצפון לעבר רכב בו נסעה משפחה בת חמש נפשות. אם המשפחה נפגעה ממספר רב של קליעים ומצבה הוגדר כבינוני עד קשה. היעד לחיסול היה ככל הנראה הבעל שנהג ברכב.
- ב-9 באוקטובר נרצחה זינב אלסאנע בת ה- 60, תושבת היישוב לקייה שבנגב. גם היא נורתה במהלך ניסיון חיסול של בנה עמו נסעה ברכב כחלק מ"נקמת דם" על רקע סכסוך ישן.
- ב-22 ביולי, נרצח מוהנד עיראקי ברכבו בטירה, כשלצדו בנו בן ה-10 ואחיינו בן ה-6 שנפצעו באורח קשה מהיריות.
- ב-21 ביולי פתחו אלמונים באש לעבר סוכת אבלים בכפר קאסם ופצעו חמישה בני אדם באורח בינוני וקל. באותו יום נרצח ביריות אנס בקרי בן ה-23 ברהט, ככל הנראה כנקמה על רצח משולש שארע סמוך לשמורת תל דן בנובמבר 2020.
- ב-10 ביולי נרצח בלוד ניהאד אל-חנוני, תושב טירה, שעה שבני משפחתו היו עמו ברכב. אשתו ובנו נפצעו באורח קל מהירי.
- ב-17 ביוני נרצחו בני הדודים עלי (בן 14) ומחמוד (בן 22) פאחורי, שעה שישבו ברכבם מתחת למחלף שער העמקים כשאלמונים פתחו לעברם באש.
- ב-7 ביוני נרצחה ג'והרה חניפס, בתו בת ה-28 של סגן ראש העיר שפרעם, בפיצוץ רכבה אליו הוצמד מטען חבלה בכניסה לשפרעם.
- ב-26 באפריל מתה מפצעיה רימא חדיג'ה חשב, בת 33 ואם לארבעה ילדים, שנורתה שלושה ימים קודם לכן בקלנסואה שבשרון. רימא נורתה בעת שהייתה ליד רכבה בחניית הבית, בצמוד לבנה בן ה- 8 עם צרכים מיוחדים, שהיה בתוך הרכב בעת הירי.
- ב-9 במרץ נרצחה רזאן עבאס, נערה בת 17, מירי תועה במהלך חילופי אש ארוכים של עבריינים בכפר כנא שבגליל התחתון, בעת ששהתה בחדרה. באותה יממה נפצע באורח בינוני נער בדואי כתוצאה מחילופי אש ממושכים ברהט.
- ב-6 בינואר נפגע ונהרג הילד עמאר אל-שייח חג'יראת בן ה-4 מביר אל מכסור, מפגיעת קטלנית של כדורים בראשו ובצווארו בזמן ששיחק בגינת שעשועים.
אלו הן רק מקצת הדוגמאות לאירועים הרצחניים הפוקדים את החברה הערבית על בסיס קבוע, מזה תקופה ארוכה ומדממת, בין אם כתוצאה מירי מכוון או תועה, לכאורה.
האלימות בחברה הערבית: שני צעירים נורו למוות סמוך לבית קברות בטירה
סיכום והמלצות
רף האלימות בחברה הערבית אינו שוכח ומעשי הפשיעה החמורה נמשכים ביתר שאת, בעודם הופכים לתדירים ואכזריים יותר מעת לעת. קווים שנחשבו אדומים ו'קודים של כבוד' בין עברייניים נחצים ונשברים, שעה שאזרחים תמימים משלמים את המחירים בדמעות ובדמים.
ממשלות ישראל לא השכילו עד כה ליישם בהצלחה מרובה את הנמשל מהפתגם הידוע "מי שלא יתפור חור קטן יאלץ לתפור חור גדול". כך נמצאים אנו בפני משבר משילות מהחמורים שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה, אם לא החמור שבהם, שיאלץ את כולנו לצאת ל"מלחמת המשילות הראשונה" ובמסגרתה למגר את הפשיעה החמורה שפשטה במחוזותינו ומסכנת את בטחון כלל האזרחים, ולא רק את אלו הערבים, כפי שיש מי שתוהים וטועים.
ראשית, ראוי לתהות מדוע מלכתחילה מוגדר ירי לא חוקי, ממנו נפגעים אזרחים תמימים, כדוגמת הילד עמאר אל-שייח חג'יראת, כירי תועה. האין זו טעות? הרי כל המחזיק נשק ברישיון יודע כי לכל שימוש בנשק חייבת להיות תכלית ומטרה ברורה וחוקית. לפיכך, אדם המחזיק והיורה שלא כדין בנשק, אינו מבצע ירי תועה לכאורה, כי אם פשע חמור שאין לייפותו או להפחית מחומרתו באמירה עדינה כ"ירי תועה".
שנית, על החברה הערבית להיות שותפה מלאה במיגור הפשיעה במדינת ישראל, בקרבה לכל פחות אם לא בחברה כולה. לא מתקבל על הדעת שמעשי פשיעה חמורים מבוצעים בגלוי ובתדירות גבוהה בכפרים ובערים הערביות- ואין די עדים לביצועם או יותר מקצות חוט בודדים (אם בכלל) ובוודאי שלל הוכחות מרשיעות. לא מתקבל על הדעת שהדם נשפך ברחובות וכל טענות האזרחים ונבחרי הציבור הערבים מופנות, כמעט תמיד, רק לרשויות המדינה ולמשטרה המתקשות בפיענוח המעשים ובהרשעה.
משום מה חושבים ומצפים אותם אזרחים ערבים ומנהיגים הטוענים כנגד המשטרה, שלרוב מפחדים או מסרבים לשתף עמה פעולה, כי מדובר ב'משטרת קוסמים ומתקשרים' לכאורה, המסוגלת לקבל השראה מהנרצחים ולעלות באוב על עקבות הרוצחים ללא העדויות מהתושבים החיים.
2+חוצפתם של חלק מהמתלוננים חוצה גבולות שעה שלא נמחה או נשכח זיכרון טענותיהם כנגד השוטרים וגורמי האכיפה שכנגדם הסיתו אך לאחרונה, שעליהם איימו או הרביצו, ושאותם דאגו להשמיץ מעל לכל במה. כדוגמת הקריאה של ח"כ איימן עודה לשוטרים הערבים להניח את נשקם, או מנהיגים ערבים אחרים שבחרו להלל תומכי טרור ומחבלים הפועלים באופן רצחני דומה כנגד אזרחים יהודים תמימים, הנוסעים בכבישים או יישובים בבתיהם שבנגב, יהודה ושומרון, ירושלים והגליל. ראוי כי יידעו ערביי ישראל ומנהיגיהם כי ללא שיתוף פעולה והתגייסות נרחבת מצדם למלחמה בפשיעה בכל רחבי המדינה – לא תבוא להם הישועה בהכרח מהמשטרה, ולא ימצאו הם את המנוחה והנחלה מעל פני האדמה.
יתכבדו נא האזרחים הערבים, החפצים בחיים טובים, שלווים ובטוחים, לסייע למלאכת כוחות הביטחון ובראשם למשטרה. מתן עדויות משמעותיות ולא תירוצים והתחמקויות יכולים להוות התחלה טובה, למרות החשש הכביר המוטמע בהם והנאמנויות השבטיות והחמולתיות העיוורות, שלא מסייעות בהכרח לשמירת שלומם נוכח חוקי המדבר, תרבותם ונקמות הדם.
עוד ראוי כי תישמע קריאה למען התגייסות משמעותית לשורות המשטרה ולמשמר האזרחי, שיוכרו כשירות לאומי או אזרחי, בעבור מי מאזרחי המדינה הערבים שנהנים מזכויות אך נמנעים מחובותיהם לחברה בישראל. חברה ממנה יש לרבים מהם ציפיות רבות לקבלת הגנה וזכויות בעיקר, ללא רצון רב לתרום ולשאת יחדיו בחובות בסיסיות שיסייעו בידם להתמודד עם חוליי החברה שלהם עצמם.
2+יועילו מנהיגיה של החברה הערבית להבין כי חובתם לדאוג בכל מרצם למען אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, ולא למחבלים בעזה, ג'נין או רמאללה. שדרישה לעצמאות "פלסטין" לא תשפר את מצבם או תביא עליהם בשורות טובות יותר מאשר כאוס, שפיכות דמים וחורבן.
ממשלת ישראל, באמצעות משרד החינוך, צריכה להעמיק את ההשפעה על תכנית החינוך בבתי הספר בחברה הערבית. מן הראוי לשלב מערכי שיעור קבועים ומחייבים באזרחות, בהם ישתלבו נציגי מערכות המשפט והאכיפה, לצד מחנכים ומנהלים במוסדות החינוך ובתנועות הנוער, בכדי להשפיע על חינוך ועיצוב תודעת הנוער הערבי במדינת ישראל.
ממשלת ישראל נדרשת לפעול במהירה נוכח הערעור החמור על ביטחונם האישי של כלל אזרחי המדינה. אל לה לעמוד מנגד ולעבור לסדר היום, בוודאי לא כשמנגד פועלים בביטחון יחסי, בתעוזה וללא מורא- פושעים ורוצחים חמושים לעייפה, שהקו המפריד בינם לבין מחבלים הינו דק כחוט הסערה, וערכי מוסר מהם והלאה.
