בכל חנוכה אני נזכר בתמונה הזו. בין הערביים, שדה התעופה ניו-ארק, שבניו-יורק, גיל 23. כבר כמה חודשים שאני לומד ועובד בניו-יורק, מתרגל בעקשנות את האנגלית הרצוצה.
הגעגועים כבר הציפו, זכרונות החגים והתפילות שהעברתי רחוק מהבית ומהחברים עלו במלוא עוזם. השקט הרגיל בכל יום שישי שיורד על ירושלים פינה את מקומו לשאון העיר מנהטן, סימני ראש השנה וסוכות שנראו בכל שוק בישראל התחלפו במופעי רחוב מפוקפקים.
5+בדרך, בטיסה ל LA, ראיתי את המודעה הזאת, במקום בולט ביציאה לשדה התעופה הבינלאומי, בה צוות השדה מאחל לעם היהודי "חג חנוכה שמח", באותו רגע חשבתי עד כמה מודעה שכזו הייתה זרה ומוזרה לעמי העולם עד לפני 70 שנה, ואיך הצלחנו להפיץ את האור בפרק זמן כה מועט.
כיום, ניתן לראות בכל מקום מרכזי בעולם המערבי חנוכיות ענק, במטרה להוקיר את העם היהודי. אכן, אירועי מרד החשמונאי מותירים את חותמם כבר כמעט 2200 שנים, למה זה היה כל כך משמעותי עבור יהודים ושאינם יהודים, עד לימינו?
היסטוריונים רבים ובראשם ההיסטוריון הבריטי ססיל רות' הבחינו ש"את מרד החשמונאים יש לראותו כאחד המאורעות המכריעים בהיסטוריה האנושית כולה לקראת החירות…זו הפעם הראשונה שיש לנו תיעוד היסטורי על עם שנלחם ומת על אמונה ועל חופש המצפון, מתוך הבנה שזהו הערך היקר ביותר לנשמה".
5+עד אז נלחמו ומתו מיליוני בני אדם – על כוח ועל משאבים, לא על רעיונות. מלחמת המכבים הייתה מלחמה על רעיון, מלחמת רוח. מעולם לא היו הבריות משוכנעים קודם לכן, כי רעיון הוא משהו שכדאי ללחום עליו ולמות למענו, והצלחת ההתקוממות היא אשר הצילה למען המין האנושי את המונותאיזם המונח לא רק ביסודה של היהודיות כי אם גם של הנצרות והאסלאם שטרם נולדו."
ואכן, עמידתם של אותם קדושים וחסידים בימי גזירות השמד שימשה דוגמה ומופת ליהודים ולשאינם יהודים בכל הדורות הבאים.
אך מהו אותו רעיון עליו נלחמו המכבים אל מול היוונים? צריך לומר ולהדהד את ההסבר הפשוט והמסורתי. היה זה ניצחון רעיון מדינת הלאום, שלטון העם והתרבות המקומית, על המגמה האוניברסלית של ביטול מדינת הלאום, ומדינת כל אזרחיה ברוח ה-Imagine של ג'ון לנון.
5+המכבים חתרו לריבונות לאומית והגדרה עצמית וניצחו את האימפריאליזם ההלניסטי, בדומה ליישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, שהתעמת עם התורכים והבריטים.
על הרעיון הלאומי היה מאבקם וזה מה שהפילם
מה שאנחנו שוכחים הוא שלסיפור של ממלכת החשמונאים יש המשך והוא לא נגמר כל כך טוב. לאחר שבעים ושבע שנים מדינת החשמונאים קרסה, והריבונות אבדה לטובת האימפריה הרומית. זו לא הייתה קריסה פתאומית, קדמו לכך תהליכים ארוכים שכרסמו אט אט בבסיסה של המדינה.
לתהליכים הללו יש מכנה משותף עם הרבה נושאים העומדים בלב הוויכוח בציבור הישראלי, ויש להיסטוריה הרבה מה ללמד אותנו.
לאחר מות ינאי ממלכת חשמונאי, הממלכה טובעת במלחמות ירושה ולבסוף פומפיוס נכנס להשליט סדר באזור והופך את ארץ ישראל לפרובינציה רומית עם שליטי בובה יהודיים. אם נצא מהתיאור ההיסטורי נזהה תהליכים שגרמו לממלכת החשמונאים להיעלם – בדומה לתהליכים שקרו בשאר מדינות שנעלמו בהיסטוריה.
5+התרחש כאן עימות בין שתי השקפות-עולם סדורות. התרבות ההלניסטית מאז כיבושיו של אלכסנדר מוקדון דגלה בתפיסה אוניברסלית בה כל המדינות שבשליטתה אמורות לחסות תחת התפיסה הרעיונית של הפילוסופיה והתרבות היוונית, תוך החלשת הריבונות של העמים הכבושים וטשטוש גבולות מדינות הלאום.
לשם כך היוונים הנחילו שפה אחידה שהייתה מדוברת בכל רחבי האימפריה, יצרו מרחב סחר חופשי, הביאו מהגרים יווניים לכל המושבות וגרמו בכך להחלשת התרבות, השפה והריבונות של העמים המקומיים.
כנגדם, החשמונאים בראשית דרכם הציגו תפיסה הפוכה, דגלו בגישה פרטיקולרית של מדינת לאום ששורשה בדת ובתרבות משותפת, שמירה על גבולות, ושלטון ייצוגי של העם עצמו בלי להיות כפופים ליון הגדולה.
5+ככל שההנהגה החשמונאית נטשה את הרעיון הלאומי ואימצה יותר ויותר את הגישה ההלניסטית, באמצעות שינוי אופייה של המדינה, ממדינת לאום למדינת כל אזרחיה, והנכיחה יותר ויותר אלמנטים הלניסטיים בשפה ובתרבות המקומיים, הפכה את צבא העם לצבא שכירים ועוד, נוצר קרע בין ההנהגה החשמונאית לעם ונציגי המסורת, קרע שהביא לבסוף למלחמת אחים, מלחמות ירושה ופירוק הממלכה.
את הגלגול המודרני של העימות הזה אפשר לראות גם היום במערכת החינוך, ובמערכת המשפט. יש השואפים לכרסם בריבונות הלאום דרך בתי המשפט ומוסד היועמ"ש, בהחלשת הגבולות של המדינה על ידי הכשרת הסתננות של מהגרים בלתי חוקיים, ובדה לגיטימציה של רעיון מדינת הלאום, והפיכתו ל'גזעני' בכל שדרות האקדמיה והתקשורת.
האמונה בצדקת מדינות הלאום היא כמו נר קטן. היא כל כך מותקפת, בתקשורת, באקדמיה ובבוהמה המקומית, אבל מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ומאחד תחתיו יהודים ממרוקו ואלג'יר ועד לקונגרס הציוני בבאזל, שם הרצל הכריז "דור המכבים ישוב לתחייה!"
אולי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל אם כבר נהיה באופנה לזהות תהליכים מתקופות אפלות, חשוב שנזכור כשחוגגים את חנוכה, לזכור גם מה קרה אחרי, מאילו מגמות עלינו להיזהר ובזכות מה ניצחנו אז. לכן, לכל אותם פעילים המתנגדים לאחיזתנו באדמת ארצנו, נענה במילותיו הנצחיות של שמעון החשמונאי, מלך יהודה העצמאית, לאנטיוכוס השביעי, שבא אליו בתביעות טריטוריאליות לאחר ששחררנו את יפו ואת גזר (גם הוא רצה להעמיד אותנו למשפט בינלאומי): "לא ארץ נוכרייה לקחנו, כי אם את נחלת אבותינו השבנו".
חנוכה שמח!
—
הכותב הינו מומחה ליחסים בינ"ל והיסטוריה, ומגיש הפודקאסט 'מסע בין רעיונות'
