הציונות החלוצית, בעלת זכויות רבות על חלקה המכריע בהקמת המדינה. היא חרתה על דגלה את עבודת הכפיים, אך עם זאת עיצבה תפיסה של "כחי ועצם ידי"1 , ואת התפיסה הזו הכניסה גם לחגי ישראל, במקום לבנות תרבות חדשה לגמרי, לקחה חלק מהמנהגים והפכה את החגים לפולקלור של חול.
במקום לשיר "על נסיך ועל נפלאותיך" 2, בחרו לשיר "אנו נושאים לפידים.. נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, בסלע חצבנו עד דם- ויהי אור"3 כלומר אנחנו, החלוצים לא מסתמכים על הנס, אנו גואלים את הארץ בכוחנו.
זו לא דרכנו, יחד עם הכרת הטוב למפעל הציוני החלוצי, יש להפריד בין האור לבין הצללים. אנחנו יודעים שגם הנצחון במלחמה, גם טכסיסי הקרבות, היו נס, נס שבטבע. המכבים עצמם לא סמכו על כוחם ועצם ידם אלא התפללו וצמו לפני הקרבות 4, כי היה להם ברור שהניצחון תלוי ברצון ה'.
1+אבל יש נקודה בשיר הזה שמעלה שאלה. למה אנו מדליקים נרות? באמת נראה יותר מתאים לשאת לפידים, גדולים שיוצרים אור גדול ומפארים את הניצחון. לעומת זאת, לפי ההלכה צריך שהנרות יהיו נפרדים ואסור אפילו שהנרות רק יראו כאבוקה!
הניצחון על היוונים היה ניצחון של הרוח, ניצחון של הקודש על החול. היוונים יצרו תרבות חדשה, שמשכיחה את הקודש, גורמת לאדם לשקוע בחול, להיות עסוק בפיתוח הגוף, בהנאות, בחוויות המוניות וסתמיות. במקום חוויות של קודש, של התעלות פנימית, בנו בתי תיאטרון וקרקסאות , יצרו התמכרות לתוכן רדוד, לקומדיות ולטרגדיות. אלפי אנשים שבאים יחד לחוות רגשות קיצוניים או לצפות ביכולות גופניות של מישהו אחר.
החשמונאים יצאו למלחמת שחרור מהתרבות הזו, להשיב את ישראל לתרבותם האמיתית, תרבות של תורה, של אידאלים, תרבות שמעמידה על נס את הקודש. הנר הצנוע, מסמל את האור הפנימי, החבוי, הנסתר. האור של הנשמה, של הרוח. זה האור שטמון בו כוח חיים גדול ואיתו ניצחנו את תרבות יוון. הגבורה החיצונית, אינה הנושא של הניצחון. יש לה מקום, מזכירים אותה בתפילה, אבל עיקר הדגש הוא על נצחון הרוח.
1+המאבק מול התרבות היוונית הרדודה נמשך גם היום. הרוחות הזרות שלה חדרו לתוכנו. לכן אנחנו מבדילים בין מי שלא אכפת לו מזמן הדלקת הנרות, כי החנוכיה אצלו היא עוד פסיפס בפולקלור הרב תרבותי שמנסה להמציא ישראליות חדשה, שמחבר יחד חנוכיה ועץ אשוח, שטוען ששורשיו הם הרמב"ם קרל מרקס וישו. לבין מי שאצלו החנוכיה היא מצווה, שאצלו נס כן קרה לנו. מי שמאמין במסורת שלנו שעובר מדור לדור, והוא צמא להתחבר לאור הזה ולא מכיר את פרטי ההלכות.
עם ישראל אמר את דברו. אנו לא נושאים לפידים. לא מעוניינים יותר בסיסמאות חלולות. בהתייפייפות חיצונית ריקה מתוכן. אנו נושאים את הנר הקטן, האור הפנימי של הקודש, רוצים לחדש תרבות יהודית שיונקת מהתוכן העשיר של תורת ישראל העוברת אלינו מדור לדור.
1 דברים, ח , י"ז
2 מתוך תפילת "על הניסים"
3 אנו נושאים לפידים, מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא
4 ספר מכבים א, פרק ג, יח-כב, מז-נג
