ברוח חג החנוכה שמסמל יותר מכל את ניצחון האור על החושך והרוח על החומר, הקמנו באתר של 'עכשיו' 14 את הפרויקט הייחודי – "מחושך לאור". מדי ערב נעניק במה לדמות מופת בחברה הישראלית, שלא אפשרה למכשולי החיים הקשים להגדיר את גורלה, ובעזרת תעצומות נפש נדירות והרבה אמונה, תיעלה את רגעי השבר על מנת לצמיחה והוספת אור יקרות בעולם.
לכבוד הנר הרביעי שיודלק היום (רביעי) הבאנו את סיפורה של שלומית גור (75), אשת חינוך, מורה, מנהלת ופעילה חברתית שמעידה על עצמה כי מאז ומתמיד הייתה אישה רגשנית, לעיתים באופן מוגזם. בחירתה בתחום החינוך, היה מהלך שנועד לתעל את תכונת האופי שראתה כחולשה, לטובת לחיזוק האחר והפכה עם השנים למשימת חייה.
לאורך נעוריה, חלמה גור ללמוד מקצועות טיפוליים. יום אחד חלמה להיות פסיכולוגית, פעם עובדת סוציאלית, בהמשך שפה להיות שופטת נוער, מטפלת רגשית ועוד, עד שבמשך הזמן היא הבינה שהיא רוצה לשלב את כל התחומים הללו יחד: "קיוויתי להיות דמות הוליסטית שרוצה ומסוגלת לגעת בנשמות, להקשיב, להכיל, לאהוב, לחזק, להצמיח ואפילו לרפא".
למרות ששמעה מסביבתה שהיא הולכת לבזבז את כישוריה הטיפוליים והאישיותיים, החליטה גור לבחור בתחום ההוראה כמנוף לכל אלה. "בחירה זו היא המוטיבציה הבלתי פוסקת לאורך השנים לעסוק בקידום והעצמת תחושת המסוגלות של ילדים, בני נוער ומבוגרים כשליחות חייה, קבעה בפסקנות מלאת סיפוק.
מי ששימש עבורה כמודל אישי ומקצועי המסור לערך הנתינה היו הוריה, שחייהם היו מלאים במגוון תפקידים בתחומי החינוך וההוראה. "אני רואה עצמי כפטריוטית שורשית", סיפרה. "הוריי, אפרים וחוה יונאי, ילידי גרמניה שניצלו מהמלחמה באמצעות מפעלי עליית הנוער, השיבו טובה להצלתם, בכך שבחרו בחינוך כעיסוקם המקצועי, הקהילתי-חברתי ובמידה רבה גם הלאומי. אמי שימשה כגננת לילדים ב"שכונת החבשים" בירושלים, ואבי הדריך את "ילדי טהרן", קבוצת הילדים ניצולי השואה שהועברו מפולין לטהרן במהלך המלחמה ולאחר מכן הועלו לארץ".
ב-18 השנים האחרונות נאבקת גור בגבורה במחלת סרטן נדירה, אך עם קריירה עשירה המלאה בעשייה חינוכית, אינה לא עוצרת: "האנרגיה ורוח הפעלתנות בתחומי החינוך בכל הגילאים ובחיזוק הזהות היהודית – נשארות בשיאן ולא מרפות".
לצד ההתמודדות עם המחלה, מנהלת גור בית פתוח ומארח ובמקביל לעיסוק בחינוך, לקחה חלק בפעילות התנדבותית ענפה בארץ ובחו"ל כמו: ייעוץ והדרכה לנישואין, גיור ומתן של מגוון שיעורים בתחומי היהדות. בשלושת העשורים האחרונים גור הכשירה מורים במכללה האקדמית שאנן. "שאפתי להוסיף לארגז הכלים המקצועי והפדגוגי שרכשתי גם כישורים שיעזרו לי להעמיד אנשי הוראה כמורנטורים".
לפני כשנה, פרשה גור לגמלאות לאחר 53 שנות קריירה בהן שימשה במנעד תפקידים רחב בשדה החינוכי: מורה לאנגלית וללימודי קודש, מחנכת כיתה, רכזת שכבה ומנהלת תיכון מקיף עירוני בשכונת פשע שמרבית תושביה נתמכי סעד ורווחה. "על כל אלה ועל משפחתי, ילדיי ואישי אני מודה לה' בכל יום ומקפידה לבקש ממנו 'שמור נא לי אלי הטוב'. "אני אומנם כבר בת 75, אך עדיין מפנטזת על מה אעשה כשאהיה גדולה".
