ברוח חג החנוכה שמסמל יותר מכל את ניצחון האור על החושך והרוח על החומר, הקמנו באתר של 'עכשיו' 14 את הפרויקט הייחודי – "מחושך לאור". מדי ערב נעניק במה לדמות מופת בחברה הישראלית, שלא אפשרה למכשולי החיים הקשים להגדיר את גורלה, ובעזרת תעצומות נפש נדירות והרבה אמונה, תיעלה את רגעי השבר על מנת לצמיחה והוספת אור יקרות בעולם.
לכבוד הנר הראשון שהודלק אתמול (ראשון), הבאנו את סיפורו של אהרון קרוב – שנפצע אנושות במבצע עופרת יצוקה. חייו היו על סף תהום אך בכוחותיו האדירים הצליח להשתקם, לצמוח ולהגיע להישגים מרשימים. כאמור, בדצמבר 2008, עת פרץ מבצע עופרת יצוקה, סג"ם אהרון קרוב, תלמיד ישיבת ההסדר "קרני שומרון" ומפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים, הוזנק קרוב ליחידה ביום נישואיו, מיד בתום חופתו. למחרת בבוקר הוא כבר הוביל את חייליו בקרבות ברצועה.
2+לאחר שבוע וחצי של לחימה, אהרון נפגע אנושות ממטען חבלה והוגדר כפצוע הקשה ביותר במבצע, כשהרופאים הגדירו את סיכוייו להישאר בחיים כאפסיים.
"אף אחד לא יודע האם אני חי או מת, גם אחרי הניתוח" סיפר אהרון. "לבסוף אני מתעורר. זה היה כמו להיוולד כתינוק מחדש. הכל היה צריך להיבנות מחדש – ההליכה, הדיבור, כל התפקוד שלי". באופן נסי, במרוצת השנים החל קרוב להתאושש ובנה את עצמו מחדש: "אני נמצא בהרבה בתי חולים בתהליכי שיקום. גם היום אני עובר תהליך ארוך שילווה אותי לאורך כל חיי – ההתמודדות עם הפציעה".
כיום, אהרון מרצה בכל רחבי הארץ ואף משמש כראש תחום הבוגרים במרכזי הנוער בארגון OU ישראל. הוא מלווה נערים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית ודוחף אותם להתקדם, לתרום ולצמוח. "יש התמודדויות בחיים. כל אחד מתמודד עם מקרה אחר, אבל ברגע שאדם מתקדם קדימה, הוא יכול להגיע להישגים עצומים" אמר והוסיף, "תמיד צריך להמשיך קדימה – הכל בראש שלך. תחליט שאין מה שיעצור אותך – זה מה שיהיה וכך אני פועל בחיי".
2+את ההוכחה שאין גבולות לרצון הוכיח לאחרונה בהשתתפותו בתחרות "איש הברזל". "אני מתאמן שנים רבות בריצה, ואז הצטרפו גם אופניים ושחייה ואמרתי לעצמי: למה לא לשלב הכל יחד?" סיפר. "הספורט נותן את התחושה שאפשר להתגבר על הקושי, לפרוץ גבולות. מה שהייתי לפני התחרות זה לא מה שהייתי אחריה. אתה תמיד מתקדם קדימה".
2+יחד עם זאת, קרוב סיפר כי השנים מאז הפציעה מלוות באין ספור רגעי התמודדות וקושי, כשרק לאחרונה מצא את עצמו פתאום מאבד את הראייה הרוחבית והיכולת לראות לצדדים, אלא רק בצורה מצומצמת קדימה. "אני כבר 14 שנה אחרי הפציעה, ושואל את עצמי איך זה פתאום קורה לי? אבל אז אני עוצר ומסתכל על החיים, על הטוב שבהם ועם זה אני מתקדם קדימה. המטרה היא שנאמין בעצמנו בכל מצב – הכל בראש".
