"לא בכל יום מכירה מדינת אויב בישראל". את המשפט הזה אמר יאיר לפיד לממשלה בנוכחות התקשורת כדי להציג כהישג מדיני ולא רק כהישג כלכלי את הסכם הגז הימי שחתם בתיווך ארצות הברית בימיה האחרונים של הממשלה היוצאת, שהופקדה בידיו.
האמירה הזו אומנם הוצגה לציבור כציטוט ברוב כלי התקשורת, כלומר בין מירכאות, אבל ללא כל הסתייגות. והייתה להצגה הזאת מטרה: להוביל אל ההבנה שמדובר בעובדה.
2+'הארץ', ynet, חדשות 12, חדשות 13, וואלה! – כולם התגייסו להציג את הסכם הגז כהסכם שבמסגרתו לבנון מכירה בישראל, ולכן הבליטו את הודעת ראש הממשלה משל הייתה אמת שאין עליה עוררין.
"לא מסמל נורמליזציה"
אבל לא מדובר באמת, וכלי התקשורת ידעו זאת היטב. למעשה לא רק כלי התקשורת ידעו זאת היטב, אלא כל מי שעקב אחרי הדיווחים על תמרוני החתימה האחרונים.
מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה הבהיר שלבנון אינה מכירה בישראל ושאין לחתימה כל קשר לנושא. נשיא לבנון מישל עאון הצטרף אליו כשהודיע שההסכם "אינו מסמל כל סוג של נורמליזציה". בטח לא הכרה, שהיא המשכה של נורמליזציה, שבה מסרבים הלבנונים אפילו להתחיל.
2+ולא רק הלבנונים. אפילו המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין ראה לנכון להדגיש שההסכם אינו הכרה בישראל. כמוהו גם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שבהודעת ברכה מפורטת ששיגר לרגל החתימה נמנע במופגן מלבטא במישרין או בעקיפין כל טענה להכרה של לבנון בישראל במסגרת ההסכם.
יתרה מזאת: נשיא לבנון הדגיש שההסכם אינו עם ישראל אלא "דרך צד שלישי", כיוון שמבחינתו ישראל אינה ישות שחותמים עימה על הסכמים. כלומר, החתימה בתיווך האמריקנים הייתה בדיוק כדי להימנע מההכרה בישראל, שלה טען לפיד.
ואכן, על פי דרישת לבנון, כל צד חתם על הסכם מול ארצות הברית, לא זה מול זה. חלק מכלי התקשורת, למשל וואלה!, חדשות 13, ynet ו'הארץ', נמנעו מלהזכיר בדיווחיהם החגיגיים את העובדה הלא חשובה שהצד הלבנוני והאמריקני מדגישים שלא מדובר בהכרה.
2+מדוע בחרה התקשורת שלא להבהיר שהודעתו של לפיד אינה נכונה, ותחת זאת הציגה ברובה לציבור את ההסכם כהישג מדיני הכולל הכרה לבנונית בישראל?
הישג של רבין
זו אותה תקשורת שמיהרה ללעוג להסכמי אברהם. היא תיארה אותם כאילו היו נספח בלתי חשוב לעסקת נשק, הישג של רבין מלפני שלושים שנה או התפתחות לא חשובה ביחסים עם מדינות שאין לנו איתן גבול משותף ולא היו איתנו במלחמה.
לתקשורת אין בעיה להקטין בלעג הסכמים מדיניים במובהק ולנפח בכזב הסכמים כלכליים. אם כך, למי נתונה המחויבות הסופית של התקשורת – לאמת העובדתית או לסדר היום שהיא רוצה לקדם?
